הוא לא היה בחור שקופץ ורץ. נראה שאופי כזה
נוגד את האופי של טייס קרב, שצריך להיות זריז,
מהיר ויוזם, קפצן ומנצל הזדמנויות. אהוד על
הקרקע היה יותר איטי, נינוח, לא תזזיתי, כאילו
קצת הפוך להתנהגות שלו באוויר כשהוא טס.
גם באוויר הוא היה מחושב, הוא ידע מה הוא
רוצה. אבל האופי שלו על הקרקע היה שונה
מהאופי שלו באוויר. על הקרקע הוא היה מיושב,
לאט לאט, נחשוב עד עשר, לא בוער. לעומת זאת
באוויר, כשזה נדרש, הוא היה יכול לעשות דברים
יותר מהר, ליזום ולשנות כיוון מהר. וכך, למרות
שעל הקרקע אהוד לא היה ספורטאי זריז, הוא
היה מוציא באוויר מהמטוס את הביצועים הטובים
ביותר.
אני זוכר כמה סיפורים על אהוד בטייסת 501
בנובמבר 4691 היה אירוע, חיפשו אנשים שמוכנים להישאר לכוננות ושנינו התלבטנו: כן
או לא להישאר. אני שיחקתי באותו זמן כדורגל בשבתות ב״הפועל״ כפר סבא, והיה לי
משחק, לכן החלטתי לנסוע הביתה. אמרתי לאהוד: ״אם הייתי יכול - הייתי נשאר. אני
ממליץ לך להישאר״. היתה לי הרגשה שיהיה משהו. ובאמת, באותה שבת חיל האוויר תקף
מוצבים סוריים עם מטוסים בפעם הראשונה. עד אז פחדו להשתמש במטוסים, כי אם אנחנו
נשתמש, גם הם ישתמשו, לכן נמנעו מלהפעיל את חיל האוויר. באותה שבת, אהוד השתתף
בתקיפה, ואני, כששמעתי את החדשות, אכלתי את עצמי. אומרים שטייסים הם מחרחרי
מלחמה... לא כך: טייסים אינם מחפשים את הקרב, אבל אתה לא רוצה להיות בבית באותו
זמן שזה קורה. עוד אירוע שהיה לאהוד ב-501 היה כשנשפט ללכת לבית הסוהר. עד כמה
שאני זוכר הוא נשפט לשבעה ימים ושחררו אותו אחרי ארבעה-חמישה. זה היה על עבירת
טיסה. יש מטוס שגורר מטרה באוויר, ומטוסים אחרים יורים עליה. אהוד גרר מטרה כזו,
שנמשכה אחרי המטוס שלו כ-003 מטר, וכשהוא הנמיך לקראת נחיתה, היא פגעה בקרקע
עוד לפני שהוא נכנס לתחומי הבסיס. כיון שצריך היה להגיע
איתה עד הבסיס ואז לזרוק אותה בתוכו, שפטו אותו. כך זה
היה באותם ימים. כאילו אמרו: אם הוא לא מסוגל לביצוע כזה,
אל תתן לו להיות טייס. ואם זה עניין של משמעת, שישב בבית
סוהר. לדעתי זה היה קצת מוגזם ואהוד היה די שבור מזה.
אני זוכר שנסעתי לבקר אותו בשבת, נתנו לי להיכנס ולשבת
איתו לבד באוהל, ישבנו ודיברנו. זה היה בכלא 6 בעתלית, מה
שהיה מחנה המעפילים בעבר. בילינו שם יחד את הבוקר
והצהריים.
האמת היא שאנחנו די התחרינו בינינו. זה טבעי - כשהגענו
להתחלת הפיקוד, התחרינו על התפקידים, על הטייסות הטובות
ביותר. כמו הטייסים בגילנו, רצנו מכוננות לכוננות, מטייסת
לטייסת, מתפקיד לתפקיד תוך כדי המלחמות. היתה לנו בשנת
4691 המלחמה על המים, אחר כך ב-6691 מפילים מטוסים,
הצוות האירובטי, המוביל - יאלו
אחר כך בשנת 7691 ־ מלחמת ששת הימים. אחרי ששת הימים
אהוד שלי
אהוד בסמב״ד
, שם טסנו יחד על סופרמיסטרים. ב-41
99
