אהוד שלי
הזכרונות שלי על אהוד הס בשני מישורים, במישור המקצועי ובמישור האישי. במישור
המקצועי, אהוד היה טייס יוצא דופן, באיכות יוצאת דופן ממש. באופן ישיר יכולתי לעמוד
על כך רק באמונים, אבל מאחרים שמעתי שזה היה נכון גם במצב מלחמה וכידוע לא כל
אחד עומד במבחן המלחמה באותה הצלחה כמו במבחן האמונים. במלחמה נדרשים כוחות
נפש ואופי ולא רק תכונות טיסה. על פי השמועות, אהוד היה מצויין גם בלחימה, אבל אני
לא הייתי לידו. לעומת זאת בדברים שאנחנו נבחנים עליהם באמונים, אני יכול להעיד שהוא
היה יוצא מהכלל.
האימונים הם כמובן בעיקר בקרבות אוויר ונמדדת היכולת להפיל את היריב. יש מערכת
שלמה של ביצועים ותגובות שצריכה להביא אותך מאחורי הזנב של היריב, כאשר לפעמים
יש מטוסים רבים במרחב קרוב, ונדרשת התמצאות מרחבית ותיאום בין מטוסים. להגיע
אל הזנב דורש תמרונים מאוד חריפים ותוקפנים, אבל גם הרבה מחשבה. אתה יכול בקלות
לשבור את מה שאנחנו קוראים פוטנציאל, את האנרגיה של המטוס, בהטסה חריפה מדי.
לשלב זה אני קורא הטסה גסה - והיתה לאהוד יכולת מצויינת של הטסת המטוס גם בשלב
הזה. אבל בסוף, כשאתה יושב על הזנב, אז מגיע השלב של כיוון הכוונת. יש מין אישון כזה,
׳, שצריך לכוון. פה צריך סוג אחר של הטסה, הטסה עדינה. אתה בקושי מזיז את
,
״פיפר
היד, רק חושב על התנועה. אתה רוצה להזיז את הפיפר בעצם - ולא ממש מזיז אותו. לאהוד
היו ידיים עדינות בהטסה, ממש לא יאומן! מאחר ומצלמים את הטיסה, יש צילומים
המעידים על כך. אצל כולם יש לפיפר תנועה מתמדת, הוא יושב על מטוס, אבל לא מצליחים
להחזיק אותו במקום, והוא רוטט. בצילומי הביצוע של אהוד זה היה כאילו דבוק, נעוץ
לקוקפיט, למרכז המטוס היריב, יושב שם קבוע. אתה לא מבין איך בן אדם יכול להטיס
כך מטוס! היינו יושבים כולנו ורואים את זה בתחקיר, כשמציגים את הסרטים בטייסת.
בי זה עורר התפעלות. כלומר, היו לאהוד גם הביצועים הכוללים, האוויראות, ההתמצאות,
התגובה, המעבר בין הראש לידיים, ההתייחסות המרחבית וההתייחסות לעוד מטוסים, כל
זה היה אצלו ברמה גבוהה. אבל הדבר הכי יוצא דופן שאני זוכר הוא במה שנקרא מקלענות.
היכולת של הטסה עדינה כשאתה כבר בהפעלה הסופית של מערכות הנשק. כזה היה אהוד
בתור טייס.
אהוד ידע להדריך טיסה. גם יוסי מצטיין בזה, שניהם כך. יש אנשים שיודעים לעשות אבל
לא יודעים להסביר, או שאין להם סבלנות כל כך לזולת. אהוד ידע ללמד, להדריך, להעביר
את הידע והמיומנות לאחרים. הוא היה פשוט אוטוריטה טיסתית, למרות שהיינו כאילו
בני אותו גיל או אותו ניסיון. כשאני הגעתי לטייסת הוא כבר היה ותיק, והוא הדריך אותנו.
אבל הוא בסך הכול טס אולי 5 שנים אז. היו ותיקים ממנו, אבל מבחינת אוטוריטה טיסתית,
הוא היה מספר אחד. אנחנו ממש הערצנו אותו, את יכולת הטיסה שלו.
דבר שני שאני יכול לציין, זה אהוד כאישיות. ופה הייתי אומר שהיתה בו איזו אחדות
ניגודים מפתיעה. כי מצד אחד, לפי החזות החיצונית שלו, הוא היה קצת שמנמן, עם הליכה
קצת מגושמת, עם דיבור מאוד רך, חלש ושקט. היתה בו איזו ביישנות, הוא היה מסמיק
הרבה. מצד שני, הוא היה בקלות מתרגז, היתה בו הצתה מהירה כשמשהו היה מרגיז אותו.
הוא היה ׳מתחמם׳, על דברים שהרגיזו אותו וזה מיד היה יוצא החוצה, אי אפשר היה
לטעות בכך. הוא היה מאדים ומתלהט ולפעמים הוא היה מגיב באופן בוטה.
קשה לי לזכור היום דוגמה מוחשית של מצב שהרגיז אותו. אבל זה היה קורה אם היה
נדמה לו שמישהו מנסה לסבן אותו, לתחמן אותו, אם בתחום של טיסה או בעניין של מילוי
התפקיד על הקרקע. כאשר איזו הוראה שלו לא מולאה כראוי והוא חשב שהיא חשובה,
כשהוא ראה שדברים לא נעשים על פי הדרך שהוא חשב שהם צריכים להיעשות - הוא היה
- נקודת אור זעירה
פיפר
המוקרנת על ידי כוונת
המטוס אל החלון הקדמי,
מול עיני הטייס.
לאחר התמרון הקשה,
ולעיתים הפראי, בהשגת
יתרון על מטוס האויב
והגעה אל מאחוריו - על
הטייס לכוון בעדינות
מרבית את הכוונת אל
האויב, כדי לשגר טיל
אוויר-אוויר, או לירות בו
בתותחים.
91
