אהוד שלי
באותה טייסת, עושים כוננויות. הכוננות היתה מתחלקת בין ארבעה לשישה טייסים, כך
שכל יום מישהו אחר צריך לקום באור ראשון, 4 או 5 בבוקר. כיון שאהוד גר במעגן מיכאל,
הוא היה צריך לקום אפילו יותר מוקדם, ולהגיע לבסיס בדה שבו הזה, להיות שם באור
ראשון לבוש ומוכן. לא פעם הייתי מקבל טלפון: ״יוד׳קה, רק עכשיו התעוררתי במעגן
מיכאל, ועוד עשר דקות מתחילה הכוננות, תרד במקומי, אני אחליף אותך ביום אחר״. זה
קרה לא פעם.
לא היה אז בארץ סימולטור, שאפשר לעשות בו כל מיני תרגילים. הוותיקים תמיד היו
נוסעים לצרפת לסימולטור והגענו לגיל שגם אנחנו היינו צריכים לנסוע. זה היה בחורף של
66 או 76, לפני המלחמה. נסענו יחד לסימולטור אצל מרסל דאסו, יצרן המטוסים של
המיראז׳ים. היינו שם חמישה טייסים ישראלים עשרה ימים בערך. כל היום התאמנו, אבל
אני זוכר שפעם אחת מרסל דאסו הזמין אותנו אישית לארוחת צהריים אצלו במשרד. ומה
מגישים, צדפות. אהוד ואני יושבים אחד מול השני, ננסה צדפות. עוד אף פעם לא אכלנו
מזון כזה בכלל, מי היה בחוץ לארץ עד אז! אני לוקח צדפה, מכניס לפה, וזה מזכיר לי שמן
דגים, שהכריחו אותי לקחת בילדותי, נתקעתי עם זה בפה, לא לבלוע ולא להקיא. אני מרים
את הראש, מסתכל על אהוד, והוא בדיוק באותו מצב. איכשהו פתרנו את הבעיה, ולא
טעמנו יותר מהמעדן הזה. הצרפתים התנפלו על מה שלא אכלנו.
בסוף השבוע שכרנו אוטו כל החמישה, נסענו לאתר הסקי, לשאמוני, לטיול. מנסים סקי!
מה לנו ולסקי, לא היה לנו שום מושג, עוד לא היה לנו החרמון אפילו. שוכרים ציוד, נעמדים
על הסקי, נופלים, נעמדים ונופלים )צוחק(. לאט לאט מצליחים איכשהו לזחול, ומעיזים
יותר ויותר - אנחנו טייסים ישראלים, מי יעצור אותנו! עולים לגבעה למעלה, גבעה לא
גבוהה במיוחד, והמון צרפתים וילדים קטנים עושים סקי בסלאלום, ומה אנחנו... אני זוכר
את אהוד נעמד, הוא לא היה צריך לקחת תנופה, ישר הוא יורד במורד ועומדת שם חבורה
של שלושה-ארבעה אנשים, הוא עובר דרכם, ופשש... כולם עפים לכל הצדדים עם הסקי.
אנחנו, כל דבר אנחנו מעיזים.
במלחמת ששת הימים, אהוד הפיל את ההפלה הראשונה שלו. שנינו וגם יוסי היינו יחד
באותה הטייסת. אהוד נכנס לרדיפה אחרי מיג, ירה בו מטווח יחסית קרוב והמיג התפוצץ.
משהו מהרסיסים, השברים של המיג, נגע במטוס של אהוד. הוא גרר את המטוס לרמת דוד,
אבל ממש לקראת הנחיתה הוא היה צריך לנטוש, כי המנוע הפסיק לעבוד. בלי שום תקלות
הוא נטש באיזור כפר ברוך. כך היתה לו ההפלה הראשונה ויחד עם זה הוא נפגע וזו היתה
הנטישה הראשונה שלו.
הנטישה השניה היתה בתקיפה בירדן. זו היתה מלחמת ההתשה והמטוס של אהוד נפגע.
אהוד סחב את המטוס עד מדבר יהודה ושם הוא נטש, נחת, ושבר את הרגל. הייתי מצלם
הרבה סרטים, ויש לי סרט של אהוד אחרי שהחלים, עוד צולע, ואנחנו מטיילים ככה ברמת
דוד עם הילדים שלנו. שני הקטנים רצים למטוסים, ואנחנו הולכים מאחור ומדברים. זו
היתה הנטישה השנייה של אהוד, וזה קשור לסיפור אחר.
כשאהוד היה בארצות הברית בהכשרה של הפאנטום, החבר הטוב שלו נפתלי, מהטייסת
שלנו, השתתף בתקיפה של תחנת מכ״ם בדרום ירדן, וגם אני השתתפתי באירוע. הייתי
באותו מקום כשפגז נ״מ פגע כנראה במטוס של נפתלי והוא התפוצץ באוויר. ממש ראיתי
את זה, הייתי על ידו. אני זוכר את הלוויה, את הארון שלו אני סחבתי... במכתב שכתב לי
אהוד מארה״ב הוא אומר כמה היה קשה לקבל בשורה כזו שם, כשנפתלי נהרג ואתה רחוק
מהבית, רחוק מהאירועים וממה שהתרחש כאן. הוא ביקש שאכתוב לו, שאפרט בדיוק מה
קרה. והנה, אחרי שהם חזרו, אהוד הלך לתקוף באותו איזור, ושם קרתה לו הנטישה השנייה.
סימולטור
מכשיר לאימון מפעילי
מערכות, כגון: מטוסים,
טנקים, תותחים, טילים,
מכשירי מכ״מ, מערכות
חישוב, מערכות בקרה ועוד.
הדמיין - סימולטור, חוסך
שעות תפעול יקרות של
המערכות המבצעיות, עליהן
יש לאמן את מפעיליהן.
103
