ידידות
שפת
לב
של יוסי, אבל ש
מזל
בידיים, אמנם תנועה אחרת
מראה
הגוף ממלאה את המחסור במילים.
גם לי יש אח, ולאהוד יש אח. אבל אהוד ואני ממש הלכנו עשר שנים של הצבא כמעט ביחד
אחד עם השני. עשר שנים יחד, כל מיני אירועים, כל מיני סיפורים, וחתונה, והילדים,
והבסיסים. בחיל האוויר נחשבנו כמו אחים תאומים. בקשר שהיה בינינו, לא היינו צריכים
לדבר הרבה. הוא היה תמיד קורא לי ״יוד׳קה״, נותן קריצה בעין וידעתי מה הוא רוצה
להגיד. הוא היה אומר מילה ברדיו בקשר והבנתי מה הוא רוצה. ואותו דבר לצד השני, ממני
כלפיו.
אני מבוגר מאהוד, קורס אחד לפניו. סיימתי את קורס טיס באפריל 2691 והוא סיים באותה
שנה אחרי ארבעה חודשים, ביולי. באתי לטייסת סופרמיסטד, טייסת קו ראשון באותה
שנה - והוא בא לאותה טייסת ארבעה חודשים אחרי. שם היינו ארבעה חודשים יחד. משם,
בנתיב הרגיל, אתה הולך להיות מדריך בבית ספר לטיסה. הלכתי לבית הספר ושוב הוא
הגיע ארבעה חודשים אחרי. אבל גם כשהייתי בבית הספר, המשכתי להיות שייך לאותה
טייסת, המשכתי לטוס עם אהוד. ו... בתקופה הזו התיידדנו.
הם באו לטייסת שלושה מהקורס שלהם, שהיו חברים טובים כבר מקורס טיס. אחד מהם
היה נפתלי פורת, שנהרג אחר כך. אבל איפשהו שם עשינו את הצעדים הראשונים בידידות
בינינו. אחרי זה, כשהוא בא להדריך בבית הספר, הדרכנו באותה טייסת שלב מתקדם,
השלב האחרון לפני הענקת הכנפיים. באותו זמן הקימו מחדש את הצוות האירובטי על
פוגות וטסנו יחד בצוות הזה. כשגמרנו, הלכתי לטייסת מיראזיים, והוא בא אחרי לאותה
טייסת. שרתנו באותה טייסת תקופה של כמה שנים עם תקיפות וכוננויות בלי סוף: שנת
5691, שנת 6691, ׳המלחמה על המים׳ נגד הסורים, הכוננות לפני ששת הימים, ומלחמת
ששת הימים. לחמנו באותה טייסת וגם יוסי אחיו טס איתנו. אחר כך שנינו התחלנו להתעסק
עם פיקוד וכמובן כבר לא יכולנו להיות באותה טייסת. אני הולך לטייסת אחת, והוא נבחר
לפאנטומים־לקורנסים, לנסוע במשלחת הראשונה לארה״ב להביא אותם. אבל כשאהוד
חוזר, הוא נעשה סגן מפקד טייסת ברמת דוד וגם אני סגן מפקד טייסת ברמת דוד - זו כבר
מלחמת ההתשה. קורנסים נופלים במצרים, ויש קרב אווירי עם הרוסים, שבו שנינו משתתפים,
ואחרי זה הפסקת אש. עכשיו שנינו בגיל של לקראת מפקד טייסת קרב ואז אתה הולך
קודם להיות מפקד טייסת בבית הספר לטיסה - כך שנינו עוברים לחצרים, עם המשפחות,
מפקדי טייסת בבית ספר, הוא בטייסת אחת, אני בטייסת אחרת. שוב אהוד מוביל את
הצוות האירובטי, וכשמישהו חלה שם, אני גם כן מצטרף לצוות האירובטי, ושוב אנחנו
טסים ביחד. עכשיו אנחנו אמורים לפקד על טייסות. אני מקבל טייסת מיראז׳ים ברמת
דוד, ועובר חזרה לשם. אצל אהוד התחיל אז קונפליקט עם חיל האוויר. הוא רצה טייסת
מסויימת, שהובטחה לו ולבסוף לא נתנו לו, קנוניות ומלחמות של גנרלים. הוא בחצרים
ואני ברמת דוד, אבל אנחנו עדיין מתראים. בשיחותינו עולות כל הדילמות, בעד ונגד, ואהוד
רוצה להשתחרר. ואז סוכם שהוא כן נשאר, ומתחילה מלחמת יום כיפור. אהוד נלחם
בטייסת שבה טס כל הזמן, עם הפאנטומים ברמת דוד ואני עם המיראז׳ים ברמת דוד. ואת
הסוף אנחנו כבר יודעים.
עד כאן זה סינופסיס של הקריירות של שנינו, של המגע בינינו. מכאן אקפוץ אל הסוף:
במוצאי שבת, מוצאי יום כיפור, בערב, אהוד בא לישון אצלנו ברמת דוד ואכל ארוחת ערב
אתנו. עדיין לא פינו את המשפחות מהבסיס. אני זוכר גם שאמרתי ללאה אשתי: ״תישארי
עוד, חכי. נראה, אולי״... כי זה לא היה בטוח שיהיה משהו. בבוקר קמנו, אני ירדתי לטייסת
- השם שניתן
קורנס
בחיל האוויר הישראלי
למט ו ס ה״ פ א נ ט ו ם ״
שנרכש בארה״ב והגיע
לארץ בשנת 9691. זהו
מט ו ס קרב הפצצה
משוכלל שרכש נסיון
קרבי במלחמת וויטנאם,
ותרם רבות במלחמת
ההתשה, בהתמודדות
עם סוללות הט י ל ים
מתוצרת ברה״מ שהוצבו
במצרים ובסוריה.
96
