ידידות
מאוד קפדן. הוא דרש מעצמו ודרש גם מאחרים. כשהיה נדמה לו שמישהו מנסה למרוח
קצת, לטייח קצת, היית רואה איך זה מקפיץ לו את הפיוזים. הוא היה רגיש. היו אמירות
שהוא היה קצת נפגע מהן וגם זה היה מוציא אותו מהכלים. אלה היו ההתחממויות האלה.
בדרך כלל הוא לא היה צועק, אבל היה מדבר באופן תקיף, ומאדים. הכעס היה קופץ
לפנים שלו. היית רואה איך הוא מנסה להחזיק את עצמו. רק לעיתים נדירות הוא היה
גם מתפרץ. סוף סוף הוא היה ג׳ינג׳י. באמת היתה בו ג׳ינג׳יות מסויימת, הנטייה להתחמם.
הוא היה בהיר, היה מסמיק והיית רואה את שינוי הצבע כשהיה עובר עליו משהו ריגשי.
אותה תכונה באה לידי ביטוי בטיסה. היתה באהוד אגרסיביות בטיסה, תוקפנות שלא
היית מצליח לראות אותה בכלל, או רק באותן יציאות שתיארתי שהיו פורצות פה ושם
על הקרקע. אורח-לרגע לא היה מחבר בין הדמות שהוא רואה את ההתנהגות וצורת הדיבור
שלה, קצת ילדותית, לבין הנחישות, האגרסיביות שהיית רואה בצורת התפעול שלו באוויר.
זה היה דבר לא מוסבר, כי איך הדברים מתיישבים? אבל עובדה, זהו אותו בן אדם.
אני חושב שהוא היה גם איש משפחה מאוד חם. אני הכרתי אותו עם טובה והילדים. את
טובה ראינו כאשה מאוד קשוחה, לפחות בהתנהלות החיצונית. היא היתה שלישה שניהלה
את הטייסת ביד רמה ותפעלה את הטייסים בצורה מאוד נחרצת וברורה. לעומת זאת
אהוד, בהתנהגות השגרתית שלו, היה מאוד רך ועדין. נוצר ביניהם צירוף מאוד מעניין.
הם השלימו אחד את השני. טובה היא בחורה עם יכולות בלתי רגילות וקרוב לוודאי
. הקשר ביניהם היה מפתיע, ובהתחלה
,
שבהרבה עניינים ביניהם היא ״לבשה את המכנסיים׳
תהיתי איך היא ואהוד יידבקו, כי הבדלי הטמפרמנט ביניהם היו כה גדולים. אבל אולי
דווקא בגלל זה, הקשר ביניהם התפתח כל כך יפה.
המשפחות שלנו היו הרבה יחד, אבל אין לי זיכרונות ספציפיים. היו אירועים של השיכון
על הדשא, היו טיולים ומסיבות, אבל... שתי המשפחות לא בילו יחד הן בעצמן. אולי הנשים
שלנו נפגשו יותר בשיכון במסגרות שונות. האמת היא שאני הייתי כל כך עסוק בטיסות,
שלא הייתי ממש מעורה בחיי המשפחה. כולנו היינו נורא עסוקים. זו היתה מלחמת ההתשה
לוחמי טייסת 711
לאחר מלחמת ששת הימים.
אהוד עומד מימין, לידו
נפתלי פורת.
יוסי יושב על אף המטוס,
משמאל.
92
