אהוד שלי
טייסי 96 במלחמת ההתשה, 9691-0791 - אהוד עומד משמאל, שאול לוי כורע ראשון מימין,
אביאם סלע כורע שני משמאל
הראשון בארץ, אבל מבוגר מכולנו, התמנה להיות סמ״ט בי. היינו, נדמה לי, שישה טייסים
ושישה נווטים בסך הכול.
אחרי כשלושה חודשים, בינואר-פברואר, כבר הפלתי את המיג הראשון, למעשה את המיג
הראשון של הטייסת אני הפלתי. מאוד סמוך לזה קרו שני דברים, גדעון מגן הופל בסוריה
ונפל בשבי ואני התמניתי להיות סמ״ט ב׳ עם ניסיון של בערך שלושה חודשי טיסה על
המטוס. באותה תקופה מטוסו של אהוד נפגע בתקיפה בירדן ובנטישה הוא שבר רגל, שכב
הרבה זמן עם גבס ולא היה יכול לטוס. פתאום מצאתי את עצמי גם ממלא את מקומו,
עושה את שני התפקידים, כשאני בקושי מכיר את המטוס, בקושי מכיר את הטייסת, הכול
חדש.
למדתי לטוס מאהוד. אהוד היה הטייס הטוב ביותר שהיכרתי. הוא היה המורה שלי, הוא
הכשיר אותי. אהוד היה טייס ש...התלבש על המטוס. המטוס היה חלק ממנו. הוא אהב
את הטיסה. אני אהבתי את הלחימה, ההתמודדות, החשיבה והתכנון - ואילו אהוד אהב
את הטיסה. הוא נהנה מכל רגע. ולא רק מפאנטום. גס כשהיינו טסים בצסנה, למשל. הוא
על צסנה בעלת ארבעה מושבים. היינו צריכים לטוס עליה
check out
עשה לי מה שנקרא
לביר גפגפגה לכוננויות. אהוד הכשיר אותי בשלוש הקפות ואמר: ״זהו, אתה מספיק מוכשר״.
הוא הטיס את המטוס כמו וירטואוז, כמו אמן. כל מטוס, אם זה היה פאנטום, צסנה, או
פייפר. היינו טסים יחד הרבה ולמדתי ממנו המון. כשנכנסתי להיות מבצעי על המטוס,
עשינו קרב אוויר בינינו. נלחמנו אחד בשני, קרב שנגמר בתיקו. וזה היה תיקו בעיקר בגלל
שאהוד היה חמום מוח והיה מתעצבן ומתרתח ולא היה יכול לוותר, ואני הייתי קצת יותר
שקול ורגוע ממנו. אבל בלי כל השוואה - הוא היה טייס הרבה יותר טוב ממני, הוא היה
הטייס הטוב ביותר שהיכרתי.
היתה לאהוד גם אישיות יוצאת דופן, נדירה, הוא היה איש יקר. במושגים של היום לא
109
