ידידות
אני מושיב אותו עוד פעם, מוריד
לו את הרגליים מהמיטה, והוא
יושב כאילו קם. ואז אני הולך
מהחדר והוא לא הגיע לטייסת
בזמן!
מחפשים אותו, איפה אהוד.
והוא: ״למה לא הערת אותי!״ אני
עונה: ״אתה ישבת כבר, דיברנו
כבר״. הוא לא זכר כלום.
כל בוקר היה צריך לעשות כמה
שלבים בהתעוררות שלו כדי שהוא
יקום. הוא לא היה מתעורר, אבל
לא היה מודע בכלל לכל התהליך
הזה שאני מעיר אותו.
היתה תקופה, אחרי שהוא התחתן
עם טובה, שהם גרו במעגן מיכאל.
אני גרתי בבסיס רמת דוד, שנינו
לי היתה חברה שלמדה בתל אביב, לאה, היא לא היתה בחיל האוויר והיינו יוצאים לפעמים
עם הדה-שבו לטייסת הקלה, לוקחים פייפר, טסים איתו לתל אביב, הולכים ארבעתנו לסרט
וחוזרים לבסיס. אז היו יותר ״לארג׳ים״ בעניינים כאלה מאשר היום. ללאה ולי כבר היה
תאריך חתונה. באותו זמן אהוד וטובה כבר היו חברים. לאהוד לא היו הרבה חברות לפני
טובה, הוא לא היה בליין ורודף שמלות. אם היתה לו חברה, זה היה לזמן מה. עם טובה
הקשר כבר נקשר ונסגר. יום ראשון אחד, כשחוזרים מהשבת בבית, אהוד מודיע לי: ״השגתי
אותך עוד פעם.״ היום אני לא זוכר באיזה תחרויות עוד הוא השיג אותי, אבל הכוונה שלו
היתה שהוא הולך להתחתן, כפי שניחשתי, והוא אמר: ״כן, אני מתחתן לפניך״.
בסופו של דבר, שנינו התחתנו בצמוד ושנינו גרנו בבסיס בשיכון המשפחות. אחרי זה הם
נסעו לארצות הברית, מאוחר יותר נפגשנו שוב בבסיס בחצרים. הנשים שלנו היו חברות
טובות והילדים גם כן. אגב, שני הבנים שלנו ארנון ויובל מצאו את עצמם בקורס טיס מספר
711 יחד. יש לי סרטים שצילמנו את המשפחות מבלות יחד בבריכה בשבתות, קופצים
מהמקפצות, או נוסעים לים למעגן מיכאל. היינו מטיילים עם הילדים יחד ביערות הכרמל,
במוחראקה, לא היה דבר כמעט שלא עשינו יחד. לכל אחד היו הורים, אבל הרבה מאוד
שבתות היינו נשארים בבסיס, גם בגלל כוננות, וגם בגלל הנוחיות. לפעמים ההורים היו
באים אלינו.
אחד הסיפורים הבולטים על אהוד זה כמה הוא אהב לישון. ליתר דיוק - כמה קשה היה
להעיר אותו. חוויות השינה של אהוד, לכל מי שישן איתו בחדר, זה היה אין סוף של אירועים.
להעיר אותו בבוקר היה ממש סיפור קשה.
שעון מעורר על יד המיטה לא היה מספיק. הוא היה שולח את היד, סוגר אותו ונרדם בחזרה.
ישנו בחדר אחד, והיו מקרים שהייתי צריך לרדת לפניו, ולו עוד היתה חצי שעה לישון. זה
היה הולך ככה: אני מעיר אותו כבר שיתעורר. ״אהוד, תקום, תקום״.
הוא לא קם.
אני מושך אותו ביד, הוא מתיישב,
נשכב בחזרה.
5691- קורס הסבה למירז׳ בטייסת 101
מימין - אהוד, נפתלי פורת, אילן הייט, אורי שחר
102
