ידידות
רן מרן
אני בן קיבוץ מרחביה. אהוד ואני בני אותו גיל, אבל אני התגייסתי לצבא שנה אחריו,
באוגוסט 1691, כי עשיתי שנת שירות נוספת לפני הצבא, שנה י״ג, כמו שהיה מקובל
בקיבוצים. לאורך כל הדרך הוא היה מעט בכיר ממני והקדים אותי, אף על פי שהפער בינינו
נסגר כמעט מסיבות שנוגעות לארגון הקורסים בחיל האוויר. בקורס טיס היינו בקורסים
שכנים, שהיו קורסים קטנים למדי בזמנו. עדיין לא הכרתי את אהוד אישית, אבל ידעתי
מיהו אהוד חנקין, גם משום הייחוס המשפחתי, משום שאחיו יוסי היה מדריך בקורס שלנו.
אחרי זה, בתור צפוני, הוצבתי ברמת דוד, וגם אהוד היה שם, אבל לא באותה טייסת. היתה
בינינו הכרות רופפת, עד שנת 7691, מיד אחרי המלחמה. בשלב זה חזרתי לחיל האוויר
אחרי תקופה מסויימת כקיבוצניק, ואז היו שנתיים שהייתי יחד עם אהוד בטייסת המיראז׳ים
711, וגם גרנו יחד כשתי משפחות בבסיס. הכרתי את טובה עוד מאז שהיתה שלישה בטייסת
011, הטייסת הקודמת שלי, הילדים שלי ושל אהוד היו בערך באותו גיל, וככה התחברנו.
אחרי שנתיים דרכינו שוב נפרדו, הוא עבר לפאנטומים ואני לסקייהוק, ויותר לא שרתנו
ממש יחד, עד כמה שאני זוכר.
בתקופה הזו ששרתנו בצמוד, הכרתי את אהוד היטב. כשהגעתי לטייסת 711 הוא כבר היה
בין הטייסים המנוסים שם. וכאן אני צריך לומר משהו: אצלנו בחיל האוויר יש לצד המקצועי
משקל עצום, אולי מופרז, בהתייחסות לאנשים. וכך, גם בזיכרונותי, הצד המקצועי בדמותו
של אהוד בולט מאוד.
בטייסת המיראז׳ים 711,
אהוד עומד, משמאל.
רן גורן כורע שלישי משמאל.
90
