אהוד שלי
נהרג... ביקרתי אותם, ובהתחלה הייתי בא גם לאזכרות. אלה הזיכרונות שלי מהמשפחה
והבית שלהם.
חוץ מזה היה הטיול המשותף שלנו באירופה, של אהוד, נפתלי ושלי. גמרנו קורס טיס
באוגוסט 2691 ואת הטיול עשינו ב-4691, כאשר נפתלי ואני היינו באותה טייסת ואהוד
בטייסת אחרת. היינו טייסים מאוד צעירים, סגנים, אבל כבר בצבא קבע.
טיול של חודשיים לאירופה היה מקובל אז בחיל האוויר, עוד לא נסעו לדרום אמריקה או
למזרח הרחוק. טסנו במטוס חיל האוויר לפריז, כי לחיל האוויר היו אז קשרים עם הצרפתים,
ופעם בחודש היה טס נורד או סטרטוקרוזר לפריז. היו נוהגים לצ׳פר את הטייסים לפי תור
כלשהו, לקבל טיסה לחו״ל לחופשה ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות.
בפריז שכרנו פיג׳ו ונסענו לטייל. מפריז עלינו צפונה, דרך בלגיה והולנד, משם ירדנו דרך
גרמניה, שוויץ, לאיטליה. הגענו עד נאפולי וקאפרי ומשם נסענו ברכב לאורך הריביירה,
וחזרנו גם כן במטוס של חיל האוויר. למעשה לא חזרנו יחד, כי אהוד קיבל חופשה יותר
קצרה מאיתנו, אני טסתי לקרובים בלונדון וטיילתי באנגליה לבד ונפתלי טס אז לשטוקהולם.
הטיול הזה היה לשלושתנו הטיול הראשון בחו׳׳ל. אני זוכר שהתכוננתי הרבה, ישבתי, למדתי
מספרים ומפות והלכתי למי שקצת מכיר את אירופה שיספרו לי. כבר בלילה הראשון שהגענו
לפריז, זה היה במקרה ביום העצמאות שלהם, נסענו למלון במונית ב-00:10 בלילה ובדרך
משדה התעופה למלון כל הזמן הצבעתי על המונומנטים והסברתי להם מהו כל דבר.
הטיול היה נחמד, באווירה טובה. הסיפור העיקרי הוא ששניהם, אהוד ונפתלי, ידעו לנהוג
והיה להם כבר הרבה ניסיון בנהיגה. לאהוד היה ניסיון עוד מהמשאיות של אבא וגם נפתלי,
שאבא שלו בכפר גלעדי היה עובד חוץ ובעל מכונית, היה נהג מנוסה. לי לא היה ניסיון
בנהיגה. עם אמא שלי בקיבוץ, לא היה לי שום רקע בזה. רק כשגמרתי קורס טיס, עשיתי
רישיון נהיגה בפעם הראשונה. לכן, בטיול שלנו הם לא נתנו לי לנהוג אף פעם. דווקא רציתי
מאוד לנהוג, כמו כל נהג צעיר, אבל הם לא נתנו לי - אמרו: ״אתה אין לך ניסיון״. )צוחק(
ישבתי מאחור והם תמיד ישבו לפנים.
בסך הכול קיבלתי את זה יפה, כי היה לי יותר פנאי להסתכל
וראיתי יותר. הכול היה ברוח טובה. הסתדרנו מצויין בינינו.
זה היה טיול קלאסי באירופה. ישנו אצל משפחות או באכסניות
נוער. מדי פעם היינו קונים מצרכים ועושים ארוחת בוקר בחיק
הטבע. באגט, גבינות, כל זה היה חדש בשבילנו. יש לי צילומים
מהטיול ופרט לזה אינני זוכר הרבה. עם בחורות לאף אחד
מאיתנו לא היה ניסיון, אבל הסתכלנו על הבנות באירופה, לא
עשינו איתן שום דבר.
סיפור אחד אני זוכר: אני אוהב שפיצים. כשאני מגיע למקום,
אני צריך לעלות הכי גבוה למעלה. כל פעם הייתי מחפש מגדלים,
כדי לראות את העיר מלמעלה אהוד ונפתלי היו פחות נלהבים
לזה. בפריז הגענו לנוטרדאם, ושם יש מגדל תצפית, שעולים
אליו ברגל. שניהם לא רצו לטפס, אמרו לי: ״אנחנו נחכה לך,
תעלה ותסתכל״. אני מטפס ואחר כך יורד, ורואה את הפיג׳ו
שלנו ושניהם ישנים בו. הורידו את הכיסאות והלכו לישון. לפני
שהערתי אותם, צילמתי אותם ישנים ברכב. יש לי צילום כזה
וזה מזכיר לי את הסיפור.
טיול עם חברי• באירופה
87
