ידידות
מראה לי תמונות מהטיול, ביניהן עם אהוד בונציה בגונדולה, בכל
מיני נופים יפים. אהוד נראה מלא וגבוה, עמית היה רזה וגבוה,
ונפתלי - קטן בהשוואה אליהם.
אחרי שחזרנו ארצה מהטיול נותק הקשר בינינו, אבל את הסיפורים על אהוד שמעתי כל
הזמן. שמעתי עליו שהוא נעשה טייס מהשורה הראשונה של חיל האוויר והביצועים שלו
בטיסה היו נפלאים. יש להבין, בחיל האוויר מבחינים בין האנשים בשני דברים: מי טייס
טוב ומי מפקד טוב. בתחילת הדרך עצם הטיסה קובעת הרבה, אבל אצל מי שנשאר בחיל
האוויר, כישורי הפיקוד נעשים במשך הזמן יותר חשובים להתקדמות. אהוד היה טוב בשני
המובנים, היו לו גם כישורי פיקוד טובים מאוד כנראה. אבל הסיפורים המדהימים ששמעתי
עליו נגעו לטיסה. למשל סיפרו עליו שבקורס שהם עשו בארצות הברית על הפאנטומים,
הטיסה שאהוד הפגין שם בהשוואה לטייסים אמריקאים היתה מזהירה. מכל הטייסים
הטובים שהיו שם, כמו אביהו וחץ, הוא היה הבולט ביותר בטיסה. סיפרו איך הוא עושה
קרבות אוויר עם טייסים אמריקאים וצ׳יק צ׳ק הוא מאחוריהם. הוא היה טייס חדש על
המטוס הזה והם מדריכים ותיקים, אבל הוא ״עשה להם בית ספר״. גם בחיל אוויר כאן
שמו הלך לפניו. כשהוא ישב במטוס הוא הפעיל אותו בצורה יוצאת מהכלל, זה מה ששמעתי.
מבחינה אישית, אהוד היה אדם שקט ויחסית צנוע. יש אנשים שמספרים סיפורים על עצמם
כל הזמן. אהוד לא היה מדבר הרבה, אבל כשהוא היה אומר משהו, זה היה אמיתי, נכון
ובעל משקל. מילה בסלע. הוא לא היה איש של חוש הומור או בדיחות. הוא היה אדם רציני.
בזמנו חשבתי עליו שהיה מבוגר בנפשו. אני הייתי פחות בוגר ממנו ומנפתלי בתקופה ההיא
כשהיינו בידידות.
קורס טיס 73 - אהוד עומד בצד ימין
88
