ידידות
לחשמל, ו-02 שקל לאחר, כזה בדיוק היה אהוד, הוא לא עזב וזהו, אלא רצה שהכול יהיה
מסודר על לפרטי פרטים.
באותו ערב התקיימה שם מסיבת סיום והיתה שם כל החבורה. אני זוכר ששמואל חץ ניגש
וביקש ממני טובה, שאחזיר את המכונית ששכר ללוס אנגילס. הסכמתי מיד. הייתי אז עם
בחורה, והוא אמר: ״החברה שלך תיסע עם האוטו שלך, ואתה תחזיר את האוטו שלי״.
אמרתי לו: ״בסדר גמור״. אהוד שמע את זה, לקח אותי הצידה ואמר: ״אני לא מסכים״.
״למה״, שאלתי. ״כי במכונה שלו יש דפק מסויים ואני לא רוצה שתיסע בה. אם יקרה לך
משהו, אחר כך זה ירבוץ על מצפוני״. הוא הלך לדבר עם חץ, שכנע אותו לרדת מהעניין
הזה, חזר אלי ואמר: ״זה בסדר, אתה לא לוקח את האוטו״. זה גם כן מלמד משהו על אהוד,
על האופי שלו. לימים, כאשר שמואל חץ נהרג, נזכרתי באותו סיפור.
אחרי שחזרתי ארצה, נולד לאהוד בנו השני. הוא צלצל והזמין אותי לברית בחצרים. הוא
אמר: ״תבוא עד באר שבע ואני כבר אחכה לך שם״. אף פעם לא התעייף מלבוא, לאסוף,
לנסוע נסיעות ארוכות - העיקר לשמור על הקשר.
הוא היה חבר כל כך טוב )מתרגש(. למשל, הוא השיג לי משקפי רייבאנד, משקפי שמש של
הטייסים. בשבילנו זה לא היה בכלל בהישג יד! פתאום יום אחד הוא שם לי על השולחן
משקפי רייבאנד... אני זוכר שהוא רצה גם להביא לי נעליים גבוהות עם רוכסן בצד, שהיו
רק לטייסים. אבל הוא נתקל בקשיים להשיג לי את הנעליים, זה לא היה פשוט. כל פעם
הוא היה מספר לי מה קורה עם הנעליים האלה )צוחק( ואמרתי לו: ״אהוד, תעזוב את זה
כבר, עזוב!״ אבל זה היה אהוד.
לסיכום האישיות שלו - אהוד מעולם לא היה מוקד חברתי. הוא לא היה שופע קסם אישי.
הוא לא היה - באזרחות לפחות - כריזמטי. הוא לא היה טיפוס מרתק או מעניין במיוחד.
ולמרות כל מה שאמרתי לך, היה בו משהו מיוחד שגרם לאנשים לחבב אותו מאוד ולי עצמי
להתחבר אליו ופשוט לאהוב אותו. אני זוכר שאמא שלי, שעמדה על טיב היחסים בינינו,
היתה אומרת לי תמיד, שאילו אהוד היה אישה, או להפך, בטח היינו מתחתנים. יכול להיות,
כי הוא אולי היה החבר היחיד שממש אהבתי. מדוע? אינני יודע. היה זה צירוף של כל מיני
דברים: היושרה שלו, השקט שהוא נסך סביבו, הצניעות שלו, האינטימיות שהקרין. כשהוא
היה מדבר אתך, רק אתה היית קיים באותו רגע, לא אף אדם אחר. יחס כזה הוא נדיר
מאוד, בייחוד אצל הצברים. השאלות שהוא שאל, ההתעניינות הזו בך, זה היה ייחודי
לאהוד. עם הירידה שלו לפרטים הקטנים, הוא גם הקרין הרגשה שיש לך על מי לסמוך
ובמי להאמין. הוא היה טיפוס מאוד ביתי ויחד עם זה היתה בו עוצמה בלתי מובנת, שיצאה
אל הפועל בחיל האוויר, זה היה אהוד.
לי
גם
עמיה: עניתי לנתן שהצורה שבה הוא מספר על אהוד גורמת
לחבב אותו.
80
