אהוד שלי
היה גם יוסי. כשחזרנו משם, שוב בטיסה במטוס קל, אהוד עשה לי תרגילים כאלה בדרך
שכמעט מתתי, כל מיני סלטות באוויר. הגענו מעל איצטדיון רמת גן ואהוד טס ממש מעל
המושבים, סביב סביב, זו היתה חוויה שעד היום אני זוכר אותה. כל אותו יום היתה
התרגשות גדולה בשבילי.
לאט לאט התחילו להגיע הסיפורים שאהוד הוא אגדה. הביצועים שלו מופלאים, הוא הפיל
כך וכך מטוסים, בקיצור, הוא הפך להיות אגדה בחיל האוויר. אני חוזר ואומר שזו היתה
הפתעה גדולה בשבילי. כי על פי הילדות, פשוט לא האמנתי שזה יכול להיות...
היחסים שלנו נמשכו גם לאחר נישואיו של אהוד לטובה כשאהוד היה עם משפחתו בבסיס
חיל האוויר האמריקני, בהשתלמות על הפאנטום, הוא חי בהיספריה שבקליפורניה, שעתיים
צפונה מלוס אנג׳לס. באותו זמן אני התגוררתי בלוס אנג׳לס ועבדתי שם והייתי מבלה אצל
טובה ואהוד הרבה בסופי השבוע. הייתי רווק אז והם כבר היו זוג עם ילד בן שנתיים, עם
ארנון. בארץ היתה אז מלחמת ההתשה, נפלו מטוסים, נהרגו חיילים ואותי מאוד עניין כל
מה שקורה בארץ, רציתי לשמוע חדשות. הנסיעה לאהוד ולטובה בסופי שבוע היתה בשבילי
כמו לחזור הביתה אהבתי את זה. שם התרשמתי שטובה עזרה לאהוד הרבה, כי הוא היה
מאוד עסוק ולחוץ עם הלימודים וההתמחות שלו. הטייסים עשו 42 שעות ביממה בתפקיד,
וטובה טיפלה בילד, במשפחה, בכל מה שנדרש - טיפול מסור לאורך כל הדרך.
בביקורים האלה הכרתי את אהוד כאבא. הוא היה אבא טוב ומאד אהב את ארנון. פעם
כשקמנו אצלם בשבת בבוקר, הוא העיר את ארנון, אימץ אותו אל ליבו ואמר לי: ״אני הכי
אוהב כשהוא קם בבוקר ואני מריח את ריח השינה שלו״. גס באחד המכתבים שלו אלי,
מכתב שנכתב עוד לפני שמשפחתו הצטרפה אליו, כתב לי כמה שהוא מתגעגע למשפחה.
הוא מספר שדיבר בטלפון עם טובה בארץ ואחר כך היא נתנה לו את ארנון, שהיה אז בן
פחות משנתיים והוא שמע את קולו וליבו נחמץ כשאמר לו ״אבא״. ״זה שבר אותי לגמרי״,
הוא כתב לי, ״אין לך מושג כמה אני מתגעגע לכולם ובעיקר לילד״. לדעתי הוא היה אב
מאוד קשור לילדיו. אגב, ארנון ויובל - נכדו של אהוד, מאוד דומים לאהוד ושלושתם דומים
לסימה, האשה הזו הטביעה את חותמה לדורות.
בסך הכל הבנתי ששלחו להכשרה על הפאנטום רק טייסים מצויינים ואהוד היה הבנימין
ביניהם. בסיפורים שפורסמו בכתב על התקופה הזו, אהוד מוזכר בהקשרים מאוד חיוביים,
מתפעלים ממנו, מתארים כמה היה כישרוני. אם אינני טועה, הוא סיים כחניך מצטיין בסוף
הקורס. בכל מקרה, כשהייתי בא להיספריה, היו מספרים לי עליו, ״החבר שלך עשה ככה״,
״החבר שלך״, באיזו התפעלות היו מדברים עליו. פעם מישהו סיפר לי שאהוד ניצח את
המדריך שלו בקרב אוויר-אוויר! זה עתה הוא למד על הפאנטום וכבר הוא ניצח את המדריך
שלו, שהיה טייס מנוסה
חברו הטוב של אהוד, נפתלי, נהרג כשהוא היה בהכשרה לפאנטום בארצות הברית. שמעתי
על כך וצלצלתי אל טובה, והיא אמרה לי שאהוד במצב מאוד קשה, כי באמת הם היו
חברים בלב ובנפש. מסתבר שבסרבל הטיסה של נפתלי היה מכתב לאהוד, שהוא עוד לא
הספיק לשלוח אותו ומצאו אותו אחרי שהוא נהרג. אהוד הקריא לי את המכתב הזה שם
בקליפורניה, וזה באמת היה מרגש. בסך הכול, התקופה שהוא עשה בקליפורניה היתה
בשביל אהוד תקופת השיא שלו, אבל הנקודה שבה נודע לו על מותו של נפתלי היתה מאוד
קשה, דווקא משום כך.
כשאהוד היה צריך לחזור ארצה, הוא ביקש ממני לבוא לעזור לו לארוז את הפקלאות ועבדנו
שם יום שלם ביחד. כיון שאני עוד נשארתי בארצות הברית, הוא השאיר לי הוראות מפורטות
מה לעשות עם הדברים הכי קטנים. נשארו בידי הרשימות האלה - שהוא חייב 05 שקל
79
