אהוד שלי
נתן בינדר
בביקורו אצלי הראה לי תמונות טלו עם אהוד, אחת באימוני גדנ״ע
בסוף השישית, ואחר בך תמונה מטיול בלאס-וגאס, בה נראה נתן
עם בחורה בלונדינית, ואיתו אהוד, טובה והתינוק ארנון. הגברים
ורואים עד כמה אהוד גבר יפה.
בחליפות,
לאהוד ולי היסטוריה דומה. אני נולדתי במושב חרות שבגוש תל מונד ואהוד נולד בכפר
קדימה. שנינו הגענו לנתניה, לבית הספר ביאליק. אני באתי באמצע כיתה א׳ ואהוד בכיתה
ד׳. ההורים של שנינו היו חקלאים בעברם וכשעברנו לנתניה, אבא של אהוד היה נהג משאית
ואבא שלי, שגם הוא היה בעברו נהג משאית, הפך להיות נהג מונית. רקע דומה זה תרם
לכך שהתחברנו. נעשינו חברים מאז שנפגשנו בילדות, עד היום שבו הוא נהרג. ליוויתי אותו
לכל אורך הדרך.
בילדות, הרושם הראשון שקיבלת מאהוד היה של ילד שמנמן, איטי, קצת מסורבל, דובי,
הייתי אומר. הוא היה שאטני עם עיניים בהירות, כחולות. מסיבה בלתי ידועה לי הוא היה
משוחרר משעורי התעמלות ואחר כך גם מגדנ״ע. אני חושב שהיה
לו פלטפוס ־ בזמנו עשו מזה עניין. בחורה אחת שלמדה איתנו
זוכרת שהוא היה משוחרר גם משעורי גינה, מכל דבר פיזי
וזה נמשך גם בתיכון. כיוון שהיה היחיד במובן הזה, תמיד
זה היה לוט במסתורין, מדוע הוא משוחררי
בספורט אהוד היה פשוט גרוע. כמעט אף פעם לא שיחק איתנו
ברחוב בכדורגל, או במשחקי כדור אחרים. מצד שני, הוא היה
חזק. היו לו ידיים מאוד חזקות. ב׳להוריד׳ לא היה לו מתחרה,
הוא היה מנצח את כולם. אבל הוא היה ילד מאוד שקט
וסולידי, טיפוס ביתי, משפחתי. הוא לא היה משתולל, לגמרי
לא שוויצר. מאוד צנוע בהליכותיו.
בלימודים הוא היה בינוני. יוסי אחיו היה תלמיד טוב מאוד
ואני חושב שהיתה קנאה מסויימת מצד אהוד כלפי יוסי, שהיה
תמיד המוכשר וגם המוחצן, איש יחסי הציבור. אהוד היה
הרבה יותר סגור ומופנם. מעולם לא ניבל את פיו. זה היה
משהו מאוד יוצא דופן בינינו! כל אחד היה מקלל לעיתים
וככל שהיית מקלל, היית מקובל.
אגב, למד איתנו יאיר שטרן, הבן של מפקד הלח״י, שנעשה
אחר כך מנהל הטלוויזיה. הוא הגיע אלינו לכיתה ה׳, ובתקופה
מסויימת נוצר קשר בין יאיר ואהוד, בגלל ששניהם היו היחידים
שהיו להם אופניים. יאיר בא לבית הספר על האופניים מאיזו
שכונה מרוחקת. אהוד לא הביא את האופניים לבית הספר,
9691, ארה״ב - אהוד עם ארנון ונתן
כי גר קרוב מאוד, אבל היו לו תעלולי אופניים מיוחדים.
75
