ידידות
יאיר ואהוד היו הראשונים שהתחילו לעשן בכל החבורה. הם היו מסתודדים ואני, כיון
שהייתי חבר מאוד טוב של אהוד, לא הבנתי מה הסוד? פעם עקבנו אחריהם. אהוד גר בבית
פרטי וראינו אותו ואת יאיר יושבים ליד חלון שפונה לחצר ומעשנים. ההורים של אהוד לא
היו בבית, כמובן. זה היה בשבילנו ״שוק״ גמור! בכיתה ה׳-ו׳ לעשן, זה היה משהו...
בנוגע לאופניים, היו לאהוד אופני ספורט ישנים מאוד והוא שלט בהם שליטה מוחלטת,
אולי כמו במטוס אחר כך. הוא היה עושה לנו תרגיל. היה מעמיד אותנו באמצע רחוב
דיזנגוף, הרחוב שבו הם גרו, שהיה אז רחוב שומם למדי והיה נוסע במהירות רבה על
האופניים ממש עד לילד העומד, ואז בשנייה האחרונה הוא היה מסב את הכידון, מתחמק,
עוקף ולא פוגע בו. היה צריך להיות ממש אמיץ כדי לעמוד מול האופניים כשהוא היה עושה
את תרגילי האומץ האלה.
היתה לו הבנה בלתי רגילה במכוניות. אני זוכר שנסענו לטיול בצפון ושכבנו בצד הדרך,
בחושך גמור. אהוד היה מזהה את סוג המכונית לפי הקולות בלבד, אולי גם לפי הצללית,
לפי הצורה הכללית של המכונית. הוא גם נהג על המשאית של אביו מגיל מאוד צעיר. בגיל
21-11 פתאום ראיתי אותו נוהג במשאית - הייתי המום!
היו בו, אם כן, ניגודים שקשה מאוד להסביר אותם. מצד אחד הוא היה מין ״חנון״ או
״יורם״ כזה, קראו לזה אז ״סבון״, אבל מצד שני היו לו יכולות בלתי רגילות. הכוח שלו
בידיים, השליטה שלו באופניים, המיומנות במכוניות.
דבר מאוד בולט בזכרונות הילדות שלי על אהוד נוגע למשפחה כולה. זו היתה משפחה מאוד
מיוחדת, עם אווירה משלה. האם סימה היתה אשה מאוד דומיננטית, דברנית לא קטנה,
אשת בית למופת, מעורבת בכל - ידה בכל ויד כל בה. כשהבנים היו כבר טייסים, היא
הכירה את כל חבריהם, והיתה מסבירה כמבינה על יוסי או על אהוד איך הוא טס, ויושב
למישהו על הזנב, ועושה לו תרגילים.
האב בצלאל היה אדם יותר מופנם, מאוד מתוחכם ועיקש. היו ביניהם יחסים מיוחדים.
הם לא היו רבים ביניהם, אבל כל מה שסימה אמרה, הוא היה אומר ההיפך. הם היו קשורים
כולם בעבותות אחד עם השני. שררה שם אידיליה משפחתית שקשה להסביר אותה. כשהיה
צריך לקבל החלטות, כל המשפחה היתה מתכנסת, הארבעה, והיו מחליטים. לדוגמה, האם
להחליף את הגלגל הימני האחורי במשאית הסופר-וייט, או במקום זה להשקיע משהו בביתי
כל אחד הביע את דעתו ואז החליטו. מגיל צעיר מאוד היו הילדים מעורבים בכל ההחלטות
של הבית.
הם הרבו לשבת יחד. בשבת, למשל, ישנו עד הצהריים וכשקמו, קודם כל שתו יחד תה.
שתיית התה היתה טקס שלם, ממש מוסד אצלם! זה היה תה חזק, מוגש בכוסות מזכוכית
מאוד דקה - רק כך, הס מלהזכיר ספל - והיו שותים אותו עם קוביות סוכר שמונחות בין
השיניים. תוך כדי כך, הם היו מדברים, מספרים מה שקראו ״פלוטקעס״, מוסד אחר של
משפחת חנקין. פלוטקעס היה להעביר את השעה בנעימים - רכילות, סיפורים וכל מיני
הבעות דעה.
אהוד היה מאוד קשור לביתו. בבית הספר, בהפסקה הגדולה של עשר, תמיד היה רץ הביתה
ואף פעם לא הסביר מדוע. יום אחד התגלה לי הסוד המתוק: בבית, סימה היתה נותנת לו
כוס חלב עם שוקולד. זו היתה הסיבה.
הקשר בין יוסי לאהוד היה דבר שלא מהעולם הזה. זו היתה חברות עמוקה מאוד. אהוד
מאוד העריץ את יוסי ויוסי מאוד אהב את אהוד. בכיתה ז׳ היה בין אהוד לביני ״ברוגז״,
שנמשך למעלה משנה. זה התחיל כאשר שיחקנו ליד הבית של אהוד, בכדור שהיה שייך לו.
למרות שהיה כל כך לא ספורטיבי ולא מעורב במשחקים, כנראה היה לו כדור. בשלב מסויים
76
