אהוד שלי
הוא היה בצבא. אהוד היה אז בן 81, בדיוק הוא עשה בחינות בגרות ואני הייתי בת 02.
יש שנתיים הבדל בינינו, אבל בשבילי הוא היה ילד... קשה להסביר מדוע. הוא הלך עם
מכנסים קצרים, שמנמן כזה, עגול וההתנהגות שלו היתה בעיני כמו של ילד שובב מאוד.
היום אני מבינה שהוא כבר היה נער, אבל אז ראיתי אותו כמו ילד והוא מאוד מצא חן
בעיני. שלושתם היו מאוד מאוד חמים כלפי ותכף התחלתי להרגיש טוב בבית הזה. היה
לי מאוד נחמד אצלם. גרתי אצלם כל השבוע במשך ארבעה או חמישה חודשים וכל יום
שישי הייתי נוסעת הביתה לכפר סבא.
במשך התקופה הזו, סימה לימדה אותי כל כך הרבה, ממש התחילה את החינוך שלי מחדש.
זה כאילו שחזרתי בתשובה! וכל זה נעשה בהמון אהבה והבנה כלפי. היא היתה אשה כל
כך נעימה ואצילית.
כל בוקר, כשהייתי קמה והולכת לאולפן, סימה היתה קמה ומכינה לי כוס ת ה אני כל כך
התרגשתי, בחיים אף אחד לא הגיש לי כוס תה! )בוכה(. סימה מאוד הקפידה שאני תמיד
אהיה לבושה ומסורקת. הייתי הולכת לאולפן וחוזרת לארוחת צהריים שאכלנו יחד כל יום.
למדתי ממנה את הדברים הקטנים האלה - איך לערוך שולחן, איך לשבת ליד השולחן, איך
לאכול, איך להשתמש בקיסמים, למשל...
הדבר הכי יפה שנשאר לי בזיכרון זה התה שהיינו שותים כל יום בשעה חמש לפנות ערב.
זה היה פרוצדורה שלמה. כבר עברו מאז 54 שנה, אבל אני לא אשכח את ז ה בחיים לא
ראיתי דבר כזה!
הכלים של סימה היו מאוד מאד יפים. את התה היא היתה מכינה רק בכוס זכוכית. ליד
זה היתה מגישה קוביות סוכר והעוגה היתה באמצע. היינו צריכים להתלבש לתה, לא
להתיישב לשולחן במה שהלכנו כל היום.
והעוגה של סימה... היא היתה אופה אותה עוגה תמיד. זה היה טורט פשוט, אבל הכי טעים
וטוב. היא לימדה אותי לאפות את הטורט הזה, בסיר פלא עם חור באמצע, אבל אף פעם
לא הצליח לי כמו אצלה. אני זוכרת את החומרים, קמח, ביצים ושמן... היא עבדה על זה
כל כך יפה
התה הזה היה חובה במשפחה, אהוד, סימה ואני ישבנו כך בחמש כל יום. אהוד היה אז
מתכונן לבגרות והוא גם כן היה בבית. סימה היתה מנהלת שיחה עדינה, נחמדה. היתה
שואלת איך עבר היום. איך אפשר לתאר את הרוגע הזה,
השקט הזה, השלווה, עם כל השאלות המתאימות, שיהיה
לי טוב, נוח ונעים. הרגשתי בת בית אצלם.
בצלאל היה חוזר הביתה בערב. הוא היה אדם מאוד עסוק,
עבד מהבוקר עד הערב. סימה היתה נותנת לו קודם להתרחץ,
לסדר דברים והכול בשקט. האהבה שהיתה ביניהם היתה
גדולה מאוד. גם הוא היה שואל אותי: איך עבר היום, האם
הכול בסדר, אם לא עבדתי קשה
הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו בבית הזה כתמורה,
לא יכולתי להמשיך לשבת ולא לעשות שום דבר. ביקשתי
מסימה: ״תני לי משהו לעשות״. היא אמרה: ״טוב, אני
אלמד אותך לגהץ״. גם זה לא היה חלק מהחינוך שקיבלתי.
התחלתי לגהץ חולצות.
אהוד פחד שמנצלים אותי. הוא היה כועס על אמא - למה
אהוד עם ההורים, 4691
69
