זיכרונות על סימה ובצלאל
היא נותנת לי לגהץ חולצות. אמרתי: ״אהוד, אני ביקשתי,
אני רוצה לעשות משהו בשביל הבית״! הוא היה אומר: ״לא,
חנקה, מחר בבוקר, אני לא הולך לבית ספר, את לא הולכת
לאולפן, אנחנו בורחים מהבית. הולכים יחד לשפת הים״.
היינו הולכים לשפת הים, יושבים שם. הבחור הזה היה כל
כך מתוק והוא כל כך רצה שיהיה לי טוב. הוא השתדל בכל
צורה, לא ידע מה לעשות. כשהבנתי עברית קצת, הוא התחיל
לספר לי דברים על מה שהולך פה בישראל. הוא ידע שאני
לא מקבלת כל מה שיש פה בארץ. היה לי מאוד מוזר שהיינו
הולכים לטייל ברחוב הראשי של נתניה וכולם זורקים את
הגרעינים על הרצפה, מדברים בקול רם ויוצאים במכנסיים
קצרים. זה היה מאוד משונה בשבילי. היום - אני מקבלת
את זה, וזה יפה בעיני. הכול נהדר פה.
אהוד ניסה להסביר לי את החיים פה והוא עשה זאת בדרך
יפה, לא בכוח. זה מה שמצא חן בעיני. כמו סימה, הם התחילו
להכניס לי את החינוך מחדש אבל בזהירות, בעדינות, לאט
לאט ועם הרבה אהבה. אם לא היתה אהבה, אולי לא הייתי
מקבלת את החינוך הזה שהם רצו לתת לי. כבר מספיק שטפו
לי את המוח בכוח ברוסיה!
בתקופה שגרתי אצלם, היו לאהוד בדיוק בחינות בגרות. והוא
לא למד שום דבר! הוא מאוד לא אהב ללמוד, אבל היה
כנראה ילד מאוד מוצלח, שהלך לו בקלות. סימה תמיד דרשה
ממנו הרבה. היא היתה סמכותית: ״אהוד, שב ללמוד״.
והוא ענה תמיד, ״אמא, אל תדאגי. הכול יהיה בסדר״.
אהוד מאוד לא אהב ללכת לבית ספר. היינו בורחים לעיתים קרובות, אני מהאולפן, והוא
מבית הספר, והיינו מבלים על שפת הים, ובערב חוזרים. סימה היתה שואלת: ״אהוד, למדת
משהו?״ והוא היה אומר: ״אמא, כן, כן, למדתי.״ כשהיה משקר, ראו בעיניים שלו שהוא
משקר. אבל הוא היה כזה מתוק וחמוד, שסלחו לו על זה.
הוא היה אוהב לישון הרבה והיה קם מאוחר מאוד. סימה היתה מעירה אותו כמה פעמים,
היתה ניגשת אליו, ״אהוד, קום, אהוד קום! אתה מאחר לבית הספר״ - ״אמא בסדר, אמא
בסדר״.
לפעמים הייתי נכנסת לחדר שלו, כשכבר הייתי מוכנה לצאת לאולפן, ״אהוד, אני הולכת,
ואתה עוד לא קמת!״ - ״זה בסדר, יש לי אופניים, אני אקפוץ על האופניים לבית הספר״.
מאוד שובב הוא היה. אבל כנראה הצליח בכל זאת.
לפעמים היינו שומעים רעש בשמיים ואז אהוד אמר: ״זה יוסי, עושה לנו סיבוב, להגיד לנו
שלום. כשאני אהיה טייס, אני גם אגיד לך שלום!״ הוא כל כך העריץ את יוסי. כל הזמן
הוא רצה להיות כמו יוסי.
סימה מאוד לא רצתה שגם אהוד ילך לקורס טיס. אבל אהוד תמיד היה בא אליה, מחבק
אותה, הוא היה מאוד חם וידע איך לגשת אליה. הוא היה אומר לה: ״אמא, לא יקרה לי
שום דבר. את תראי, אני יודע, שלי לא יקרה שום דבר! יהיה בסדר. עוד מעט יוסי כבר
משתחרר מהצבא ואז אני אהיה טייס כמוהו״. כשהוא הביא את טופס החתימה, היא
התלבטה מאוד, אבל כנראה שלא היתה לה ברירה ולבסוף היא חתמה לו.
הבחור הזה היה כל כך מתוק...
70
