ידידות
נראה לי אחד שקורץ מהחומר של לוחם. מלכתחילה חשבתי שאם אהוד בקורס טיס, זה
עניין של ימים עד שינשור.
אני עצמי שרתי קודם בצנחנים, ומשם עברתי לחיל האוויר. עברתי קורס טיס שנה לפני
אהוד. שם גיליתי צבא שונה לחלוטין. לקח לי זמן להבחין שלוחם בצנחנים הוא דבר די
ברור ומוחצן, בעוד שלוחם אווירי הוא משהו שונה. אנשים כמו אשר שניר או אהוד,
שבחיצוניותם לא נראו לוחמים, התאימו לחיל האוויר, כי בו הלחימה היא תכונה של ראש,
היא שכלתנית יותר מאשר תכונה תדמיתית, של גוף, של מוחצנות.
בזמנו הבנתי לוחמנות אחרת, הן כתכונה והן כהתנהגות. חשבתי שלוחם צריך להיות מסוגל
לקחת סכין בין השיניים - דבר שכלל לא התאים לאהוד, כפי שהיכרתי אותו.
מצד שני, אחד המדריכים הבכירים בקורס טיס היה אז יוסי חנקין, ידו בכל ויד כל בו. הוא
היה מדריך מאוד ססגוני, ברמת טיסה טובה, מאוד בטוח בעצמו, גבוה ורזה, מין מאצ׳ו
אווירי כזה בינינו. אבל גם הוא לא היה בדיוק דמות הלוחם מבחינה חיצונית, ולא הצטיין
בימי ספורט כלל. הוא היה קצת צפצפן, ג׳ינג׳י, קצת אדמדם - זה לא... האבטיפוס של הטייס
הבריטי, היפה עם השפם... אני מודה, התדמיות האלה היו חשובות לי אז! בכל אופן, אהוד
היה ׳נחנח׳ בעיני, וחבריו מהכיתה נראו לי כפרחחים קטנים, לא רציניים מספיק. אם כן,
יוסי היה מדריך מעלי ואהוד חניך מתחתי בקורס טיס, העולם הזה של שני החנקינים היה
מסביבי. הייתי נפגש בחביבות עם אהוד מדי פעם, כמו שנפגשנו לפני שהתגייס. לא ידעתי
מה רמתו בקורס. הייתי אומר לעצמי: נו, הוא עוד שורד, הוא עוד שורד.
בסיום קורס טיס עברנו לחצור לקורס אימון מבצעי והנה אהוד גומר קורס טיס! שמעתי
שכל החברים שלו מנתניה ״עפו״, אבל הוא נשאר. מבחינת הנתונים האישיים שלו, אהוד
היה תלמיד טוב, בחור רציני וההתנהגות שלו היתה בוגרת יחסית. כנער הוא לא היה פרחח,
היתה בו מתינות שנסכה תחושה של רצינות. אבל זה לא הספיק לי! הושפעתי מהצורה
החיצונית שלו, ממה שראיתי כאלרטיות מצ׳ואיסטית נמוכה שלו, בהשוואה לנתונים שאני
חשבתי שהם נחוצים כדי לגמור קורס טיס. והנה הוא גמר, והגיע לקורס האימון המבצעי
כמונו, ונבחר מתוך הקורס שלו ללכת לטייסת שאני הייתי בה, טייסת הסופרמיסטרים
שלקחה את הטובים כטייסים בלבד!
בקורס זה אהוד היה נתון למרותי בצורה עקיפה. לא הייתי מפקד, אלא בתפקיד מקצועי
של קמב״ץ, וקיבלתי סמכויות של הובלה. והנה אני מוביל את אהוד באוויר! למרות שהיו
לו מדים, דרגות קצונה וכנפי טיסה, על הקרקע אהוד נראה לי אותו אהוד השמנמן, אם כי
קצת יותר מעוצב. ופתאום עולים איתו לאוויר )בהתפעלות( - ואהוד הוא נמר! זו היתה
התרשמותי מהכרות ראשונה, ישירה, בלתי אמצעית, איך זה יתכן, מה הסיפור הזה׳
היה אצל אהוד פער עצום בין התדמית לבין הדמות, בין האימאג׳, לבין האישיות שלו. באוויר
הוא היה נמר בלתי רגיל. על הקרקע הוא התנהל אחרת. אמנם תמיד פעל בצורה אחראית,
שיטתית, ועשה את הדברים במסירות, אבל היתה לו התנהגות יותר רכה, יותר רפה. בכל
מה שהיה קשור בטיסה עצמה, היה אהוד אחר. כך קיבלתי שיעור נוסף, שאין תוכו של אדם
כברו, ואין לשפוט אדם לפי התדמית החיצונית. היו לי עוד דוגמאות כאלה בחיי.
בשלב זה נוצר קשר הרבה יותר עמוק בינינו, משום שהיכרנו בנערותו, דרך המשפחות ואיכשהו
ליוויתי אותו: ״מה נשמע״, מכה על הכתף, וממשיכים הלאה. באופן מקצועי הייתי מוביל
שלו בטייסת ובאופן חברתי הרגשנו קירבה בגלל הקשר המשפחתי. אגב, אהוד היה אחד
הראשונים בחיל האוויר שהיה אח-של.
אחר כך אני הולך להדרכה, מגיע להצבות חירום בטייסת ואהוד כבר מקבל תפקידים ומתחיל
להפעיל אותנו בתור אנשי הצבות חירום. פתאום אני רואה אותו כאיש רציני, כממלא תפקיד.
112
