אהוד שלי
עושה אותה במלוא הרצינות ובדבקות למטרה.
בסך הכל אהוד נהרג בן 13, אדם צעיר מאוד,
היום זה נחשב ילד. ניתן להגיד שהאישיות שלו
עדיין לא היתה מגובשת, הרבה תכונות שלו עוד
לא באו לידי ביטוי בשלמותן. גם אני מתנהגת
וחושבת היום אחרת לגמרי מאשר כשהייתי בת
13. אילו אהוד היה חי, הוא היה יותר ויותר נבנה
לכיוון הזה, להיות כמו סי מה באיכפתיות,
בהתייחסות הרצינית לדברים.
|
זה מביא אותי לדבר על הצד השני בתיאור של
אהוד, למבנה המשפחתי של משפחת חנקין -
משהו מאוד מיוחד. אני משוכנעת שלא הרבה
אנשים היו מתחברים לתופעה הזו של משפחת
Eg
חנקין, למרות שגם אילנה וגם אני התחברנו אליה
היטב. אילנה ואני מאוד שונות באופי, אולם יש
יחסים מאוד חמים, קשובים וקרובים ביני לבין
אילנה ויוסי. אחרי כל השנים האלה לא היה בינינו שום דבר החורג מיחסים טובים של
אחים ואחיות, למרות שאנחנו לא נפגשים באופן שכיח, ולמרות התקופה הקצרה שאני
חייתי בתוך המשפחה עד שאהוד נהרג.
משפחת חנקין היתה מאוד מיוחדת מבחינת החיבורים שלה אחד עם השני. זר היה וודאי
קצת תמה על העובדה שיש שלוש משפחות, לכל אחת הילדים שלה והחיים שלה, אך הן
חיות בקופה משותפת. כך היה אצלנו, כפי שוודאי סיפרו לך, ואנחנו חיינו כך יפה מאוד
וטוב מאוד. לא היה אף פעם אפילו רמז של קנאה או השוואה בינינו - למה לו ולא לי. היינו
מאוד יחד.
ראשית כל, הרביעייה של סימה, בצלאל, אהוד ויוסי היתה מאוד מחוברת, זה היה הגרעין
החזק. את החיים שלהם הם ניהלו בתוך המטבח בדיזנגוף 02 בנתניה, מטבח קטנטן, שהיו
בו רק שיש, כיור ושולחן קטן שסביבו ישבו תמיד. שם היו מתנהלים העניינים. זו היתה
רביעייה שוות ערך, וכל מילה של כל אחד היתה מאוד משמעותית וחשובה. כמעט לא היה
יום שלא היו שיחות טלפון בין כל הארבעה. אנחנו הנשים התחברנו לרביעייה כמעגל נוסף,
אבל היינו פחות מעורבות בניהול העסק של המשפחה, עם המשאיות למשל.
מי שבנה את המרקם הזה, שמר עליו והוליך אותו, היתה סימה. היא היתה אישה דומיננטית
ומיוחדת. הנכדה שלי גל מאוד מזכירה אותה. סימה הדגישה מאוד את המשפחה, הקשר,
השותפות והעזרה ההדדית בינינו ־ אפילו בקיבוץ אני לא מכירה תופעה שכזו! בסך הכול
מה שמאפיין את המשפחה הזו ממשפחות אחרות היה היחד הזה, הצורך להתחבר אחד
לשני בגלל העדר משפחה מורחבת. בגלל שלא היתה להם משפחה כמעט פרט לארבעתם,
כי כולם נהרגו בשואה, הם פיתחו גם צורה של התחברות חזקה מאוד לאנשים בסביבתם,
כאילו לחפש משפחה, לבנות משפחה. עבור סימה זה היה צורך מאוד חזק.
התכונות של סימה בצעירותה עברו אל יוסי, למרות שמשני הבנים הוא היה דומה לבצלאל
דווקא. קיימת ביוסי המשפחתיות הזו, החום הזה, הבערה הפנימית של היחד. הם כוהנים.
אומרים על כוהנים שהם מהירי חימה - אבל הם גם שוכחים מהר. אצל יוסי זה מאוד ניכר,
וכך זה היה אצל הסבא בצלאל זכרונו לברכה יוסי מתרגז לעיתים, הרבה פעמים הוא מתרגז
על דברים טובים - כי איכפת לו. הוא מכניס לתוך האיכפתיות כל כך הרבה אמוציות שזה
45
