במעגל הקרוב
לחיל האוויר הגעתי במקרה. כשהייתי בבית ספר במעגן
מיכאל בכיתות י״א-י״ב, היינו מפנטזים מה נעשה בצבא.
השירות הצבאי נחשב אז למשהו, במיוחד בתנועה
הקיבוצית. היה לי ידיד שאמר שהוא יהיה טייס, ואני
אמרתי לו שאהיה קצינת מבצעים בחיל האוויר... בקיצור,
התגייסתי לצבא גמרתי טירונות ושאלו אותי לאן אני
רוצה ללכת. אינני זוכרת אם בכלל ביקשתי חיל האוויר,
אבל לשם נשלחתי. בשלב ראשון סיימתי קורס מבצעים,
ואחרי שלושה חודשים נשלחתי לקורס קצינות,
וכשסיימתי קורס זה הלכתי לאימוני ח״ן כמדומני ואז
להכשרה חיילית. זה היה קורס משותף לקצינים וקצינות,
ונערך בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. זו
היתה ההזדמנות הראשונה בה ראיתי את אהוד ואני
זוכרת את זה היטב. היתה מסיבת סיום של הקורס,
ואהוד הופיע שם עם בחורה שקראו לה חנה, שהיתה
חברתו אז. הם באו מהבסיס ברמת דוד מסיבה כלשהי,
אינני זוכרת מדוע. ראיתי אותם, ולא היה שום דבר
מעבר לזה.
אחר כך הגעתי לרמת דוד וכקצינה שובצתי כשלישה
באחת הטייסות, לא בטייסת של אהוד. היינו אז בבסיס
שתים-שלוש קצינות והיינו חברות מאוד טובות. אני
הייתי פרחחית גדולה. כל היום הייתי נוסעת על כלי
רכב בתוך הבסיס, משתוללת. יחד עם זאת לקחתי
ברצינות את התפקיד שלי, ואני חושבת שהייתי שלישה
טובה ורצינית בסך הכול. התייחסו אלי מאוד יפה
בטייסת.
בערב היינו נפגשות בחדר אוכל קצינים עם כל הטייסים שנשארו בבסיס והיינו משחקים
במועדון, יושבים ומשוחחים, ולפעמים נוסעים לאיזה מקום. התפתחו בינינו חברויות מאוד
טובות, ביניהן שנמשכות עד היום. לפעמים היו הידידים שלי מבקרים אותי במעגן מיכאל.
עם אהוד התפתחה ידידות מאוד עמוקה. באיזשהו שלב הוא נפרד מחנה, שכבר השתחררה
ולא שירתה בבסיס, ואנחנו המשכנו בידידות בינינו. היינו מדברים המון. לאט לאט נוצר
הקשר בינינו ואני חושבת שלפני שהשתחררתי כבר היינו חברים.
כשהשתחררתי היו לי התלבטויות אם לחזור למעגן מיכאל. הציעו לי תפקידים באפריקה,
בחוף השנהב כמדומני, נסעתי לראיון בתל אביב והתלבטתי אם אני רוצה בזה או לא. אינני
זוכרת איך זה הוכרע בדיוק. אהוד היה בא אלי מהבסיס אל הקיבוץ פעמיים בשבוע, בימי
שלישי ושישי, אם לא היתה כוננות. היה לו רכב דה-שבו, סיטרואן קטן שהגיע למשרד
הביטחון וכנראה נפל מאיזה עגורן בנמל. אהוד קנה אותו ותיקן אותו והיה נוסע בו הלוך
ושוב. כעבור חצי שנה בערך התחתנו ודי מהר ילדתי את ארנון. נשארנו בקיבוץ שנה וחצי
בערך. עם תינוק קשה לעשות הרבה, ואני עבדתי בבתי ילדים אז. לי אף פעם לא היו בעיות
עם הקיבוץ, או עם בתי הילדים, עד היום זה כך. הקיבוץ היה לי מאוד מתאים ונוח, הייתי
מין טומבוי כזו - או על העצים, או על מכוניות גנובות, תמיד משהו שלא כדאי לעשות אותו
)צוחקת(, מאוד שובבה.
בקורס העברה למיראז׳ בטייסת 101
48
