אהוד שלי
״ניסיתי לצייר את אהוד כך, שכל מי שרואה את התמונה, בין אם הוא מכיר אותו או לא,
ידע שהאיש הזה איננו בחיים״. הוא השתמש בצילום הפורטרט )עליו הסתכלנו זה עתה(
שהיה במחלקת צילום אוויר בבסיס. התמונה הזו, כשראיתי אותה בפעם הראשונה, גרמה
לי להזיל דמעה. היום היא תלויה אצלי בחדר העבודה וזו התמונה בה בחרתי לעטיפת ספר
זה.
לבסוף, יש דבר מוזר שהתגלה לי באקראי לא יותר מאשר לפני שנתיים, אחרי 13 שנים
שאהוד איננו. את האזכרה של אהוד עורכים כבר 23 שנים יום אחרי יום כיפור, ב-11 בבוקר,
כשהוא נפל. לא מסתכלים על התאריך. ואצלי, את יום הולדתי תמיד משפחתי חוגגת בשמחת
תורה כי אני נולדתי בשמחת תורה, ולא מסתכלים על התאריך. אבל האמת היא שאהוד
נהרג בשביעי לאוקטובר, וזה יום הולדתי... רק לפני שנתיים קלטתי את הדבר הזה. מדהים!
אילנה ויוסי והנכדים
41
