במעגל הקרוב
ונוסע בעצמי לרמת השרון לדווח את הדבר הזה לטובה. אני נכנס הביתה, ואילנה בבית
ושני הילדים שלי, וגם טובה עם ארנון ועודד הילדים של אהוד וטובה. אני מתנפל על טובה
ופורץ בבכי. פשוט בוכה בכי תמרורים. גם עכשיו... אני לא יכול לעצור בעצמי. ואני מספר
להם שאהוד איננו.
אמא שלי היתה באותה תקופה חולה, ומטופלת על ידי רופא בירושלים. היא ילידת 1191,
והיתה אז בת 26. היא ואבי התגוררו לכמה שבועות אצל אמה של אילנה, שכבר היתה
אלמנה אז, לצורך הטיפול הרפואי בירושלים.
אחרי הבית שלי... לא חזרתי לבור באותו יום, ובערב נסעתי להודיע להורי בירושלים. חיל
האוויר לא סיפק לי שום סיוע! מבחינתם - אני לבד עם המשימה, אבל היתה כזו אנדרלמוסיה
בחיל האוויר שמי בכלל יכול היה לחשוב על זה. בינתיים נהרגו עוד טייסים עד למחרת
בבוקר, ועוד כל מיני דברים קרו מרגע לרגע.
כיון שפחדתי ללכת לבד להורי, פניתי אל חברת ילדות של אמי, רופאת שיניים, שיתכן כי
היא מבינה גם משהו ברפואה... נסעתי אליה לגבעתיים ולקחתי אותה אתי לבית חמתי
בירושלים. באים לשם, אני מספר להם, חוזר הביתה, נוהג, הכול. למחרת בבוקר כבר הייתי
בחזרה בצבא.
למחרת היה לי עוד קטע מרגש, הקשור עם חבריו של אהוד, שנעשו גם חברים קרובים שלי.
הראשון היה נפתלי פורת מכפר גלעדי, שגמר קורס טיס יחד עם אהוד. היחסים בין נפתלי
ואהוד היו כאלה, שבחיל האוויר אמרו שרק בגלל זה שהם בני אותו מין, הם אינם מתחתנים.
התפתחה גם ידידות בין המשפחות, כולל אילנה ואני.
ב-9691 כשאהוד היה בארצות הברית להכשרה, היתה תקיפה של ווטורים בירדן, ונפתלי
נפגע במטוסו ונהרג. אמא של נפתלי ביקשה רק דבר אחד: שיביאו את אהוד מקליפורניה
ללוויה למחר בבוקר. זה לא בוצע, חיל האוויר לא הסכים לזה.
חבר טוב נוסף של אהוד בחיל האוויר היה יהודה קורן. יהודה ואני בידידות בלתי רגילה
עד היום. בזמן מלחמת יום כיפור, יהודה היה מפקד טייסת 711 של מיראז׳ים ברמת דוד,
הטייסת שבה עשיתי יום בשבוע את ההצ״ח שלי. שם הייתי גם לוחם בששת הימים, באותה
טייסת יחד עם אהוד.
אני, שהייתי במפקדה, כמו יתר הטייסים שבמפקדה, רציתי לקחת גם חלק בלחימה, בטיסות.
היה סידור עבודה יומי שעשינו בינינו, טייסי המפקדה, שכל פעם אחד יצא לטוס. וכך, עוד
לפני שאהוד נהרג נקבע לי, שביום שני אני הולך לטוס בטייסת 711 ברמת דוד, זה הופיע
על לוח הטיסות. פתאום ביום ראשון מגיעה אלי שיחת טלפון מיהודה קורן, שהוא מפקד
הטייסת ברמת דוד ואומר לי: ״יוסי, יש לי אליך בקשה אישית. אתה לא תטוס במלחמה
הזאת.״ הוא היה יכול לתת לי פקודה כזו, אבל לא כך נעשים הדברים בחיל האוויר. הוא
ביקש בקשה, ואני לא טסתי במלחמה הזאת.
רס״ן נפתלי פ1רת דל
נפתלי נולד וגדל בכפר
גלעדי, התגייס לחיל האוויר
וזכה לכנפי טיס. לאחר שש
שנות שרות חזר לקיבוצו
והתגייס שנית בצו מצפונו
בעת מלחמת ההתשה.
נפל ב-22 באפריל 9691,
מטוס הווטור שלו נפגע בעת
תקיפת תחנת מכ״מ בירדן.
הניח אחריו אשה ובת, א•
אחות ואח.
דברי)-.
המשיך את
ל אז יל׳סי
כאן השתררה שתיקה ארוכה בעיט,
אהוד לא מובא לקבורה, אין לוויה, אין שבעה, אין כלום.
השלב הבא היה כחצי שנה אחרי זה. שר החוץ של ארה״ב הנרי קיסינג׳ר רץ אז הלוך ושוב
פה באזור, וכל פעם כשהוא חזר מסוריה ציפינו לרשימת השבויים, כדי לדעת מי שבוי, ומי
, בן אדם תמיד מחפש ניצוץ של תקווה. כל פעם
wishful thinking
איננו בחיים. יש איזה
קיסינג׳ר חזר בלי רשימה. יום אחד, בערך חצי שנה אחרי יום כיפור, אני שומע ברדיו
שקיסינג׳ר הביא את רשימת השבויים. אני יושב במשרד המפקדה במתח אדיר, אבל לא
38
