אהוד שלי
צה״ל לא מטיל שום מטלה אחרת על חיל האוויר. הרמטכ״ל דדו, ומשה דיין שר
הביטחון, התחייבו בדיונים קודמים שזה מה שיקרה. יומיים ראשונים אנחנו רק ננקה
את הטילים, יהיה לנו ״חופש״ מהתחייבויות אחרות לצה״ל.
יום ראשון בבוקר, לי היה תפקיד בבור. בשעה 9 נכנסים לחדר חוורים כמו הקיר
הרמטכ״ל דדו וטליק סגנו, תופסים את בני פלד שהיה בבור, ומצווים עליו, דורשים
ממנו מטוסים לעזור לכוחות הקרקע בצפון, כי הסורים בדרך לירידה מרמת הגולן,
עוד רגע הם מבתרים את הארץ וחוצים את הגליל. זאת בשעה שכל חיל האוויר היה
בהכנה או בדרך לתקיפת הטילים במצרים. הם כופפו לפלד את היד, וחיל האוויר
הלך צפונה, כשהוא היה באמצע המשימה בדרום. בלי הכנה מספקת, בלי מפות
מספיקות, בלי צילום מספיק. הטילים, גם בסוריה וגם במצרים, היו מסודרים כך
שעל כל סוללת טילים הגנו שלוש סוללות מסביב. וככה הלכו תוך חמש דקות 7
מטוסי פאנטום, ואהוד ביניהם.
הם טסו בזוגות. אהוד היה המוביל, והיה לו מספר 2 בן מעגן מיכאל, דני פסחוביץ-סחף.
הוא ראה איך אהוד נכנס לאדמה. עם אהוד במטוס היה הנווט שאול לוי, שהיה גם
בארצות הברית בהכשרה עם אהוד. אגב, אהוד ושאול יחד היו באווירון שנפגע
במלחמת ההתשה, אהוד נפגע, משך עד ערד ונטש שם, ושניהם, אהוד ושאול לוי,
ניצלו. והנה שניהם היו שוב יחד באווירון שבו נהרגו במלחמת יום כיפור. ועוד,
במלחמת יום כיפור נפלו על רמת דוד 4-3 טילי פרוג מסוריה. אחד פגע ישירות בבית
של שאול לוי, בזמן שאשתו היתה בלידה בעפולה...
אהוד נפל בשעה 11. נודע לי מייד על נפילת המטוסים, אבל לא ידעתי שזה אהוד
שטס שם. אולי ידעתי שזו הטייסת שלו, באופן כללי. ידענו שהיתה תקיפה של 7-5
דקות, ונגמרה.
החדר שלי היה במסדרון ומצד שני היה מרכז השליטה שבו ישב מפקד חיל האוויר,
ולידו עוד תא קטן שנקרא ״תא חיפוש והצלה״. במקרה ישב שם מפקד מהקורס שלי
שניהל את החיפוש וההצלה של טייסים שנוטשים. פתאום אני שומע שאיבדנו שם
7 אווירונים. אני מתקרב לתא החיפוש וההצלה ואני שומע שמנהלים מסוק שילך
ויבדוק ויחלץ את אהוד ושאול לוי, כי הם לא יודעים - נטשו והם בחיים, או נכנסו
לאדמה ונהרגו. המסוק יכול להתקרב, או לא יכול, כי יורים שם כל הזמן. כוחות
הקרקע מדווחים שראו מצנח, או לא ראו מצנח. הכול בערפל קרב, ולא יודעים שום
דבר. ואני עד לכל החילוץ הזה! ואז... מספר שתיים של אהוד, סחף, מדווח: הוא חוזר
לנחיתה, והוא ראה איך שהם נכנסו לאדמה.
איש לא יודע בדיוק איך זה קרה. יש דבר שאיננו מתאים לאהוד, אבל קרה שנתיים
לפני כן לאחד הטייסים הכי טובים,• זוהי טעות בחישוב גובה שחרור הפצצות על
הטילים, חישוב שקובע שלא ייפגע המטוס מרסיסים, וגם יהיה מספיק זמן להיחלץ
בלי להיכנס לקרקע... כדי לפשט אומר שאולי אהוד טעה ונכנס לתקיפה בגובה 0007,
אבל מעשית הוא היה רק בגובה 0005, בגלל הפרשי הגבהים. זה סיפור שאני חושב
עליו אבל לא דיברתי עליו מעולם עם סחף, כי אני פוחד מהסיפור הזה: הרי אהוד
היה הטייס הכי טוב בעולם, אז איך הוא עשה טעות כזו!
בכל אופן, אולי פגע בו טיל, או שפגעו בו רסיסים מהפצצות שלו, או מפיצוץ הטילים
שבסוללה, ואולי הוא לא הצליח לצאת ונכנס לאדמה.
אחרי שסחף דיבר, אני שומע ומבין שזה אבוד. ואני... אני לא יודע איזה ציון אני נותן
לעצמי על ההמשך, אבל אני עוזב את הבור ־ משאיר את הסגן שלי בתפקיד כמובן,
- הוא שם המבצע
"5
״דוגמן
שתוכנן להשמיד את מערך סוללות
טילי קרקע אוויר הסורי, כדי
לאפשר למטוסי חיל האוויר להגן
ביתר יעילות על כוחותינו
הנלחמים ברמת הגולן.
ביום השני למלחמת יום
הכיפורים, 7 באוקטובר 3791, עם
בוקר החל חיל האוויר בהשמדת
המערך המצרי של טילי
קרקע-אוויר לאורך תעלת סואץ,
אולם תוך כדי כך העריכו שר
הביטחון והרמטכ״ל כי דרום
רמת-הגולן עומד ליפול לידי סוריה.
חיל האוויר קיבל פקודה להפסיק
בתקיפת מערך הטילים המצרי
בזירה הדרומית והחל במבצע
מאולתר לתקיפת מערך טילי
קרקע אוויר בסוריה.
בגלל חוסר מודיעין מעודכן לא
גילו חלק מהטייסים את
מטרותיהם שהחליפו עמדות
במהלך הלילה. תוצאות תקיפת
הטילים במבצע ״דוגמן 5״ היו
עגומות. היה זה אחד הכשלונות
הצורבים של חיל האוויר, שהשפיע
עליו בהמשך המלחמה ושנים רבות
לאחריה.
37
