אהוד שלי
אבל בשביל אהוד זה לא היה פשוט לגור מחוץ לבסיס. עוד לא היו הכבישים הרחבים של
היום, הכביש לרמת דוד היה צר ומלא מהמורות והיה קורה לא אחת שאהוד היה מגיע
למעגן מיכאל ואומרים לו כבר בשער: ״אחורה פנה, צלצלו מהבסיס שאתה צריך לחזור״.
אהוד כמעט לא ראה את הילד. אחרי שנה אמרנו, אי אפשר ככה, ועברנו לגור ברמת דוד.
ברמת דוד היינו יחסית מעט, כי נסענו מיד לארצות הברית. אני חושבת שעברנו לרמת דוד
בספטמבר בתקופת החגים, בפברואר אהוד כבר נסע לארצות הברית, ואני הצטרפתי אליו
עם ארנון אחרי כחודש. היינו בקליפורניה חצי שנה. אהוד היה מאוד עסוק, אבל זו היתה
תקופה מעניינת לשנינו.
חזרנו לרמת דוד וכעבור זמן יחסית קצר הגיעו הפאנטומים והוקמה הטייסת. בהתחלה
היתה טייסת של פאנטומים רק בחצור. שם בעצם הכשירו את האנשים והתחילו לבנות את
הטייסת. הטייסת הצפונית ברמת דוד, טייסת 96, הוקמה כמה חודשים יותר מאוחר אחרי
שגמרו להכשיר את הצוותים. מאז, ובעצם לאורך כל התקופה, זו היתה מלחמת ההתשה.
אהוד היה בעבודה אינסופית, כל הזמן הוא טס.
זה פן מאוד קשה של החיים בבסיס. טייסי חיל האוויר היו אז קבוצה קטנה, ומבחינת
האינטנסיביות של החיים המשותפים זה היה יותר דחוס מקיבוץ אפילו. בתקופה ההיא
ספגנו אבידות קשות של חברים קרובים. כל יום קרה משהו, מישהו נהרג או נפל בשבי.
נדמה היה שאי אפשר לספוג יותר. ממש.... בבשר החי...
את שואלת אותי אם הייתי דואגת לאהוד כשהוא יצא לטיסות. ראי, )נאנחת(, פשוט אי
אפשר לחשוב על זה. יש לך לפעמים קטעים
ביום שאת קצת יותר לחוצה. פתאום זה
צף. אבל בגדול... אני כמעט לא זוכרת מצבים
שחשבתי שמשהו רע עלול לקרות לאהוד.
את לא יכולה להכיל את זה בעצם. את
מדחיקה את זה טוטלית.
היו לנו הרבה מאוד חברים בבסיס, והמון
התרחשויות סביבנו כל הזמן. אחת השכנות
שלנו, נורית הרפז, היתה בהריון מתקדם
כשרמי בעלה נפל בשבי, וכבר היו לה שני
ילדים בבית. היינו חברות מאוד טובות. לא
ידענו שיש לה תאומים, גם היא לא ידעה...
היא היתה מאוד גדולה, והייתי מתבדחת
איתה ואומרת: ״נורית, את מסכימה שאם
זה תאומות, אחת היא שליל״ זה היה עוד
לפני שעודד שלי נולד. והיא אמרה: ״אם
זה תאומות, אחת היא שלך״)צוחקת(.
היינו יחד כמה שאפשר. כשנורית הרגישה
שהיא צריכה ללדת, אהוד לקח אותה לבית
החולים בעפולה. זה זיכרון מצחיק, כי אחת
התכונות האופייניות של אהוד, שהוא היה
מאוד פדנט. אם היית נוגע במשהו הקטן
ביותר בחפצים שלו, היית מזיז איזה נייר
מפה לשם ־ זה היה יכול לשגע אותו. הסדר
ארנון ועודד, 6791
49
