ידידות
״אהוד, אתה יודע, עכשיו, במידה
ויהיה משהו, זה יהיה עידן של
הפאנטומים, להוכיח... אחרי מה
שעברנו בהתשה וניתחנו שיטות
ואמצעים, עכשיו וודאי תהיה
מלחמה מסודרת ואני מקווה
שנוכל להוכיח את עצמנו בתחום
שבו יכולנו לעשות יותר טוב
בהתשה״. אומר לך בסוגריים -
מדוע לא עשינו יותר טובל
באשמתנו. ״אם תהיה מלחמה״,
אמרתי לאהוד, ״אני מניח שנעשה
אותה בצורה מסודרת, שיטתית״.
חשבנו שהמלחמה תפרוץ בשעה
6 בערב, כפי שהמודיעין העריך,
אבל היא פרצה בשעה 2 אחה״צ.
לא אכנס לפרטים, בשבת לא עשינו
הרבה וכבר מיד איבדנו שני
מטוסים. אבל אמרנו: נחזור
לשיטה מהי השיטהי הפרי השכלי
של ניהול מלחמה בתבונה. דבר
ראשון להגיע לעליונות אווירית.
הייעוד של חיל האוויר הוא
להשתתף בהכרעה של המלחמה,
האוויר 042 טייסי קרב בלבד! זה חיל קטן מאוד, וכל המעגלים נפגשו.
כאשר אהוד הגיע לפירקו כבר התחילו להתעניין איזו טייסת הוא יקבל לפיקוד. מאחר והוא
נמצא מתאים וראוי להיות מפקד טייסת, התחילו לריב: מי יקבל אותו. האם הוא יבוא
לתל נוף, לחצרים, או לרמת דוד. כל אחד רצה אותו. הוא דווקא די נהנה מהעניין הזה.
היתה לנו שיחה רצינית על כך בשעתו. הוא לא עשה ספקולציות, אבל אמר שהוא מרגיש
עם זה נוח, והוא מוכן למלא תפקיד בכל טייסת שהוא יקבל.
ככה עובר הזמן.
אני מסיים לפקד על טייסת קרב בחצור, ועובר לרמת דוד, להיות סגן של זוריק, סגן מפקד
הבסיס. הגעתי לשם חודש לפני מלחמת יום הכיפורים. בחצור טסתי בפאנטום, לכן ברמת
דוד רציתי להתרענן בטייסת 96, ושם פגשתי את אהוד. מעגלים נסגרים, כמו בימינו הטובים
והוא צוחק. במקביל, כשהוא הגיע להצבות חירום, הוא נפגש בתפקיד שלי כסגן מפקד
הבסיס או מפקד טייסת תעופה.
הגיעה מלחמת יום כיפור. ברגע
שעלתה הכוננות, כשהיתה ידיעה
שהמלחמה תיפתח בשבת אחרי
הצהריים - כולם גוייסו ואני פוגש
את אהוד בבסיס. אמרתי לו:
אהוד עם ארנון בק ב ל ת פנים ליוסי עם עלייתו לדרגת אל״מ
114
