אהוד שלי
הרצל בודינגר
אומרים על העבר, נגיד על מותו של אהוד - ״זה קרה כאילו
לפעמים
אתמול״. אבל אני לא חושב כך. כשאני נזכר באהוד וכל מה שהיה
אז, נראה לי שעבר המון, המון זמן! ואיך בכלל יכול להיות שעברנו
את כל הדברים האלה, שהשתתפנו בהם, שהם באמת קרו...
הכרתי את אהוד כשהייתי חניך בבית ספר לטיסה. הוא כבר היה אז חניך בשלב המסיים.
הוא היה מבוגר ממני בשנה. הוא בקורס 73 ואני בקורס 04. לא הכרתי את אהוד היטב אז,
כמובן, אבל כמו בכל פנימייה, חניכים צעירים מעריצים את הבוגרים. אנחנו רק התחלנו
לטוס ועוד עשינו כל מיני תורנויות ושמירות בבסיס, שהם היו פטורים מהן. אני זוכר
בשמירות, כשהיו לחניכים הבוגרים טיסות לילה וראיתי את אהוד יוצא למטוס, נקשר ויוצא
לטיסה. זה היה דבר רחוק ממני כל כך! לא ידעתי בכלל אם גם אני אגיע לזה.
לימים התברר לי שמהקורס שלהם היו שלושה חבריה מעולים - אשר שניר, אהוד חנקין
ונפתלי פורת, שהיו גם חברים ביניהם. זו היתה שלישיה בולטת בקורס. שלושתם אינם היום.
אני חושב שזו אבידה גדולה מאוד לחיל האוויר, כי הם פשוט היו כוכבים. התייחסתי לעניין
זה בתחנות שונות שהגעתי אליהן בחיי ונדרשתי לדבר, במיוחד לאחר שסיימתי את תפקידי
כמפקד חיל האוויר. נהגתי לומר שאני עומד פה במזל, כי אני מכיר אחרים שהיו מוכשרים
לפחות כמוני, אם לא יותר, והם אינם.
לכל אחד משלושת החבריה האלה היתה אישיות בולטת בשטח. הם הצטיינו בסוג של
מנהיגות שקטה - בניגוד למנהיגות הרועשת, המתווכחת, של אחרים. הם לא נראו כפייטרים
במראה החיצוני שלהם והם טסו טוב מאוד. אמנם הביצועים של שלושתם היו מאוד טובים
בטיסה, אבל ללא ספק, בחושים טבעיים, אהוד
היה הטייס הטוב ביותר ביניהם. מעניין שאהוד
נראה צעיר מגילו. הוא היה אדם מלא, בהיר
וורדרד, מה שהקנה לו מראה די ילדותי. אם לא
היית קרוב אליו, יכולת גם לייחס לו תכונות של
עדינות ולא בהכרח של ״לוחם״. אולם, כשטסת
איתו - ואני טסתי גם איתו, גם נגדו וגם בסביבתו,
גיליתי מישהו שפשוט טס מצוין, יפה וללא מאמץ.
הולך באוויר, אפשר לומר.
דרכינו הצטלבו בכל מיני שלבים. בשנת 3791
קיבלתי ממנו את ההובלה של הצוות האוירובטי
בבית הספר לטיסה. חגגנו אז 52 שנים למדינה,
ולכבוד האירוע הקימו צוות אוירובטי גדול
במיוחד, שמינייה ואהוד היה המוביל שלו. בסוף
התקופה, אהוד העביר לי את ההובלה ולשם כך,
בכמה טיסות של ההכשרה ראיתי אותו כמוביל.
אהוד מוביל את המבנה
האירובטי בתרגיל מרהיב
117
