אהוד שלי
להיות עמוד האש לפני המחנה הקרקעי, כמו בששת הימים. שם השמדנו את המטוסים
ואת המסלולים, והיה חופש אווירי. אמרנו ביום כיפור: כדי להגיע למצב שנוכל להשפיע
על ההכרעה, אנחנו צריכים להיות שותפים. האיום ביום כיפור היה מטילי קרקע-אוויר
ולא ממטוסים, לכן אותם צריכים להשמיד במכה ראשונה. רצינו לפתוח במלחמה יזומה
על ידינו לפני שהאויב יפתח בהתקפה ודבר ראשון להשמיד את הטילים ברמת הגולן. אם
כל חיל האוויר ילך לשם, יהיה לצבא חופש פעולה אווירי.
אבל זה לא קרה. ראשית, כי היו עננים. ושנית, לא היה לכך אישור פוליטי. אמרו: ״שבו,
תחכו״. בסוף, בשעה שתיים הגיעו מטוסי אויב בחזית המצרית ובחזית הסורית וקרה מה
שקרה. לא היינו אפקטיביים באותו יום. אבל אמרנו: נתארגן בלילה, המודיעין יתעדכן,
את המטוסים נחמש מחדש - לחמש פאנטום זה לא דבר פשוט - ובבוקר, באור ראשון
נתחיל כמו שצריך ונצא בשעה המתאימה. השעה שהיתה צפויה לתקיפה - גם בגלל השמש
־ היתה 9 וחצי או 01 לפני הצהרים, הכי מוקדם.
אני עושה סיבוב בטייסות בלילה ורואה את כל הטייסים עובדים וחנקין עובד עם כולם.
חנקין הוביל. מכינים את המפות, את המודיעין וצריך ללכת לישון כדי להתכונן לתקיפה
של חיסול הטילים למחרת בבוקר. להזכירך - זה מסובך מאוד מבחינת הביצוע האובייקטיבי,
ובנוסף, יש לנו עדיין תסביך ממלחמת ההתשה וגם פתחנו את המלחמה בצורה לא טובה.
לקראת 3 לפנות בוקר, פתאום קיבלנו את הפקודה: לא יוצאים מיד לתקיפת טילים, מה
שנקרא מבצע דוגמן 5 בי, אלא נלך למבצע ״תגר״ - מטס אחד בתעלת סואץ, לתקוף סוללות
טילים וגם להשמיד את הגשרים. הוציאו את כל המטס שהיה מוכן לטילים - לתעלה. אני
עובר בטייסות ופוגש את חנקין. הוא אומר לי: ״אריק, מה אתם עושים? אתה דיברת רק
אתמול בערב! אמרת - שיטת מלחמה, שיטת עבודה. מה זה, השתגעתם? מה אתם עושים?״
אבל זו היתה הפקודה. המטוסים חזרו מהתעלה, המטס לא היה מוצלח, לא היה אפקטיבי,
ואמרו: מהר מהר מהר, עכשיו יוצאים באמת לרמת הגולן. אבל היו צריכים להכין את
המטוסים, זה סבב לא פשוט, היערכות של הטייס ושל המטוס. ועוד פעם מודיעין כביכול,
תדריכים וכוי - יוצאים לטיסה. היו אז ארבע טייסות פאנטום, את המערך חילקו פחות
או יותר לארבעה חלקים. בחלק הצפוני - הטייסת הצפונית 96 מרמת דוד. בחלק המרכזי-צפוני
טייסת 911 מתל נוף, בחלק המרכזי-דרומי, טייסת פאנטום מחצור, ובחלק הדרומי לגמרי
הטייסת של ספקטור מחצרים.
יוצאים. המודיעין לא היה מעודכן, משום שלא עשו מספיק לעדכון המודיעין. היתה הפתעה
גדולה, החזית כולה יורקת אש. טייסת 102 חצו במרכז ורוב המטוסים שנפגעו שם לא
נפגעו מטילים, אלא ממש ממקלעים ומנ״ם רגיל, חמישה מטוסים נפגעו. טייסת 911 איבדה
מטוס אחד. בטייסת 96, אהוד והנווט שאול לוי טסים למטרה. טסים נמוך מאוד, מנווטים,
ותקיפת ׳חטף. )שיטת התקיפה - מושכים, נכנסים מגובה של בסביבות 0008-0007 רגל,
שני קילומטר בצלילה נמוכה יחסית למטרה. תוקפים, משחררים, החימוש מתפוצץ(.
כשמשכו, רצו להיכנס, המטרה לא היתה! היא שינתה את מקומה. ביציאה מהצלילה אהוד
כנראה ראה את המטרה בצד, ניסה איכשהו להתארגן לפגוע בה, אך לא הצליח, בגלל
שהמטוס טס מהר מאוד, עם משקל הפצצות, עם המנועים פתוחים. כך הוא והנווט נכנסו
באדמה. הטייס שטס איתו מספר 2, נכנס אחריו והשמיד את המטרה.
אהוד לא הרגיש טוב עם שיטת התקיפה הזו וזה לזכותו. לא בגלל שהוא פחד, אהוד היה
נחוש. אבל הוא אמר: ״אריק, זאת לא שיטת עבודה שאנחנו מדברים עליה״. הוא שמע,
הוא למד והוא ידע...
115
