אהוד שלי
ארנון, בנם של טובה ואהוד ומשפחתו: גל, מאיה, דיקלה ויובל
פעם בקיבוץ בליל שישי, בחדר האוכל, והוא
הזכיר לי את זה. אבל אני לא מצליח. אני
מאשים רק את עצמי. פחדתי... יצרתי כלפי
הסיפור הזה אנטגוניזם מאוד גדול. כי אני
חיפשתי תמונה אמיתית, ואם לא זה - אני לא
רוצה לשמוע. כי... אני רוצה את האמת! אני לא
רוצה רבע אמת.
לא כלום!
אל
הכל
זה
עמיה: אם כן,
אני חושב שכן. במידה מסוימת. תראי, לא ירדתי
לעומק הדברים. לא חיפשתי את הסיפור. יוסי
הוא דברן, הוא יודע, זוכר ואוהב לספר. תמיד
הוא היה מדבר באירועים משפחתיים או
באזכרות, מביא סרטים, אבל נראה לי שהוא
התייאש ממני. השנה לא הייתי באזכרה הייתי
בנסיעת עבודה ולא היה נורא אם הייתי מוותר
עליה. זו טעות. לא אחזור על כך. בדיעבד, עם
עצמי הרגשתי לא טוב. אבל אפילו עם יוסי לא
דיברנו על אבא יותר מדי. זה לא שיש כאן
נושא... קדוש שלא נוגעים בו, או מתרחקים,
אלא פשוט ככה זה.
עודד, בנם של טובה ואהוד ומשפחתו: שירלי וסשה
57
