במעגל הקרוב
משאית גדולה, שיהיה משתלם להושיב עליה
נהג שכיר. ״ואתה לא תעבוד יותר כמו חמור
אלא תנהל את המשאית, ונהג שכיר יעבוד
עליה״.
מנין הכסף למשאית גדולה? ראשית כל אני
מוכר את האוטו הפרטי שלי לטובת העניין.
המשכורות שלנו נכנסות לחשבון המשותף, יש
קצת חסכונות ואמא שלי, הגנרטור של המשפחה,
מארגנת הלוואות למה שחסר. אלא שאחרי
שכבר נמצא הכסף, מתברר שהפסיקו לייבא
״ בעקבות
MACK״
״מק״, אי אפשר לקנות
עיסקה כלשהי שעשינו עם הבריטים על רכישת
טנקים - אלא רק משאית בריטית מטיפוס
ליילנד, שהיא מכונה לא טובה. אבל אנחנו לא
מוותרים! זה סיפור ארוך, שהיו מעורבים בו
הרבה אנשים, והגענו בו עד עזר ויצמן שהיה
אז מפקד חיל האוויר והוא סייע לנו בדרכו. כל זה מפני שהרגשנו שאנחנו מוכרחים להוריד
את אבא מהמשאית.
אני זוכר את עזר, בטלפון לנמרי, מנכ״ל משרד התחבורה: ״נמרצ׳יק, מה שלומך, זה עייזר!
שמע, יש לי בחיל האוויר שני אחים טייסי קרב, אבא שלהם עוסק במשאיות, אני מוכרח
, קנינו אותו ובסופו של דבר
MACK^
!״ הוא הוציא לנו רישיון
MACK^
בשבילם רישיון
MACK-n
. הפעם היחידה שהוא עצמו נהג
MACK^
אבי מכר את המשאית הישנה, וניהל את
שהיה גדול עליו - היתה במלחמת ששת הימים. את הנהג גייסו אז לצבא, ואבי הוריד את
הדפנות, שהאוטו לא יהיה כל כך כבד, ובחרדה ופחד הוביל כל יום תבואה מנמל חיפה
לישובים שבעמק חפר.
אגב, בענייני המשאית, כמובן שאהוד ואני בצבא, אין לנו זמן וכוח להיות שותפים בענייניו
של אבא. מתי היה אבא מצליח לגייס אותנו למועצה משפחתית - כשקרה דבר יוצא דופן,
למשל כאשר התהפכה המשאית. אבי מתקשר: ״הרכב שוכב הפוך בכביש הערבה״. החילוץ
עלה המון כסף ודרש ארגון רב. ואז אהוד ואני, יומיים אנחנו לא בצבא, באים לחלץ את
המשאית בערבה.
היה לנו עוד מבצע משפחתי די דומה, שעליו אני מתחרט בעצם. בסביבות 0791 החלטנו
להעביר את הורינו לדירה יותר טובה בנתניה. בית ההורים היה כבר במצב נוראי, ישן מאוד,
ולא היה טעם לשפצו. המגרש של ביתנו היה שווה הרבה כסף ואנחנו תכננו להחליף אותו
בדירה חדשה להורים. לדעתי עשינו טעות, כי אמי התנגדה לכך ־ המגרש היה קופת הברזל
שלה לנו ולילדים לעתיד. אהוד ואני התלבשנו על ההורים שימכרו את המגרש לבנייה, ונעשה
הסכם עם הקבלן והם יקבלו דירה באותו מקום, כך שאמא תישאר בדיוק באותה סביבה
כפי שרצתה. הויכוח הזה נמשך למעלה משנתיים ובסוף אהוד ואני ״ניצחנו״.
אבא היה לדעתי ניטראלי בעניין הזה. אלה היו תמיד דברים שאמא קבעה. הוא היה לוגי,
ואמר - מה יש, ניקח את הכסף, נקנה עוד שתי דירות, נעשה השקעות. אבל לדעתי עשינו
טעות חמורה ביותר לגבי אמי. העובדה שמכרנו את המגרש מאוד ציערה אותה וגרמה
לערעור בטחונה הכלכלי. זה בהחלט לא תרם לבריאותה.
ההורים רכשו את דירת הגג שתוכננה לפי צרכיהם ורצונותיהם. אלא שהם נכנסו לדירה
2691 - אהוד, המשאית ואבא
34
