אהוד שלי
לשני אחים לא נתנו אף פעם, ובצדק, לבצע טיסת אימונים בקרב אוויר אחד מול השני.
אולם, כשאהוד היה בטייסת הפאנטומים ב-96 ברמת דוד ואני טסתי הצ״ח במיראז׳ בטייסת
711, היה יום שעשו קרבות אוויר בין שתי הטייסות. איכשהו פספסו את האיוש, לא שמו
לב, והוצבנו לקרב זה מול זה. לא אשכח את הטיסה הזאת!
. לא תהיה טעות כזו עוד! כי יש פה אמביציה
No more, no more :
חזרנו הביתה ואמרנו
ויש התרגשות, אפשר לאבד את קור הרוח. שנינו אמרנו: צודק הכלל שאין מאפשרים זאת,
, ואייל שלי
F-15
בהחלט. אגב, לימים מגיעים אלינו הביתה ארנון בנו של אהוד, שהוא טייס
ואני רואה את שניהם יושבים חצי שעה בסלון ומדברים, כמעט רבים,
F-16
גם הוא טייס
. בדיוק כמו השיחות שלי עם אהוד,
F-16-n
או
F-15-n
בשאלה איזה מטוס טוב יותר - האם
האם הפאנטום יותר טוב או המיראז׳ יותר טוב. איזה מטוס מתמרן, מטפס ופונה יותר טוב
- כל זה מתרחש מחדש לנגד עיניי.
יש דימיון רב בסיפורי החיים של אהוד ושלי. סיפרתי שפעם ישבתי בבית כלא וגם אהוד
ישב בבית הכלא. זה קרה כשאהוד ביצע טיסה לא שגרתית, לא שפט טוב בגישה לנחיתה
וקרה משהו פעוט שעליו שפטו אותו אז לשבוע מאסר. בדיוק הבוקר מצאתי פתק קטן
בכתב ידה של אילנה, שלא זכרתי. הנמען הוא ״אהוד״ ומצוייר בדיו אסיר עם בגד פסים,
ומאחור כתוב - ״רציתי מאוד לנסוע עם יוסי לבקר אותך, אבל הוא הצליח לשכנע אותי
שאני לא אסע, אז אני כותבת לך את הפתק הזה ושולחת עם יוסי.״
אמנם לגמרי שכחתי את העניין הזה, אבל לפי הכלל, משהו שקרה לי בטח קרה גם לו,
ולהפך... חוץ מהדברים הגדולים המקצועיים שהוא עשה בחיל האוויר ועליהם כבר דיברנו.
בין היתר, אילנה אשתי היתה שלישה ברמת דוד בטייסת שלי, ושם היכרנו והתחתנו! ואילו
טובה היתה שלישה בטייסת אחרת ברמת דוד ושם אהוד הכיר אותה. הם התחתנו ועברו
לגור במעגן מיכאל. טובה היתה חברת קיבוץ והוא היה תושב. כשהם יצאו לקליטת
הפאנטומים בארה״ב לעשרה חודשים הם עזבו את הקיבוץ, וכשחזרו במלחמת ההתשה חיל
האוויר חייב אותם לגור בבסיס כדי שאהוד יהיה קרוב לכל הכוננויות. מאז הם עברו לשיכון
ברמת דוד. רק אחרי שנהרג, חזרה טובה עם ילדיהם לשם והיא חברת מעגן מיכאל עד היום.
כמבוגרים, אהוד ואני עשינו הרבה
על מנת להקל את חיי ההורים
שלנו. סיפור אחד הו א על
המשאיות של אבי. אבא יליד
5091. כשהוא הגיע לגיל 06, אהוד
היה אז בצבא 5 שנים ואני כבר
21-11 שנה. ראינו שאבא עדיין
עובד מאוד קשה עם המשאית.
רק לסגור את ארגז המשאית,
לפרוש את הברזנט למעלה, להגיש
את המטען מהמשאית, לקשור,
לרוץ למטה ולמעלה - זו היתה
עבודה מאוד קשה. כשהוא הגיע
לגיל 06 אהוד ואני החלטנו שזהו,
אבא עבד מספיק בחייו ולכן הוא
יפסיק לעבוד. אבל איך! החלטנו
,״MACK״
ששלושתנו יחד נקנה
הצבות חירום
הצ״ח.
או בראשי תיבות -
אנשי צוות אוויר שאומנו
בטייסותיהם והם כשירים
למשימות מבצעיות - אולם
בימי שגרה הם ממלאים
תפקיד אחר, כגון: מדריכי
טיסה, קציני מטה ועוד.
לוחמים אלה ממשיכים
להתאמן בטייסת במשימות
המבצעיות, בדרך כלל במשך
יום בשבוע, ובעת הצורך הם
מתייצבים בטייסת לטיסה
מבצעית.
33
