חברים להכשרה בארצות הברית
אני מסתכל על המטוס למטה, אין טיל ולא קורה כלום. ואז יוצא הטיל מאהוד, ופוגע
במטוס השני. אהוד הפיל ואני מודה ששמחתי.
בסך הכול היו לנו אז ארבעה מטוסי פאנטום ושניים מאלה היו איתנו בפעולה. על אחד
עשינו כבר שינוי. רק בדרך חזרה שאלתי את מנחם, שהיה קצין מערכות: ״תגיד, איזה מטוס
עשה את השינוי?״ ואז הסתבר שזה שלנו. עד אז חשבתי שהיתה תקלה. אלמלא טעיתי, היו
לנו שני מיגים מופלים.
זו היתה ההפלה של אהוד בפאנטום, שהראתה את היכולות של המטוס החדש הזה. פעולה
זו פתחה פתח לעבודה וכך במשך הזמן נכנס הפאנטום יותר לקרבות אוויריים.
הדבר האחרון שאני נזכר בו קשור בתפקיד של מפקד טייסת. אהוד ואני הגענו לפרקנו
להיות מפקדי טייסות. דיוני האיוש מתחילים בערך שנה מראש. בתחילת החורף דנים על
הקיץ הבא, אם כי לא תמיד היו כל כך מסודרים. כאמור, אני קצת מבוגר מאהוד והתפניתי
לתפקיד יותר מוקדם. סוכם מראש שאקבל את הפיקוד על טייסת 96, כי זוריק רצה מפקד
חדש שם ברמת דוד. באותו זמן הוחלט שאהוד הולך לפקד על טייסת 911 בתל נוף. כלומר,
אני מהדרום הולך צפונה והוא מהצפון - הולך דרומה. כיון שאני הייתי פנוי, יכולתי לקבל
מיד את הטייסת, ואילו ב-911 עבור אהוד, זה היה עניין של עוד כמה חודשים.
לא אני ולא אהוד אהבנו את הרעיון ורצינו להתחלף. אני רציתי מאוד לפקד על 911 או 102
והוא רצה את 96, זו הטייסת שלו והוא רצה להיות שם מפקד. אני רציתי את 911 גם כדי
להישאר בדרום, וגם בגלל שהיא עסקה בצילום וזה היה לי מעניין. לפני שחשבתי להציע
שנתחלף, הלכתי כמובן לדבר עם אהוד ולכן אני יודע שגם הוא לא היה מרוצה מההחלטה.
כשהוא אמר לי שהוא מעדיף את 96, אמרתי - ״אם כך, אני ברשותך הולך להעלות את
העניין הזה״.
העליתי את זה פעמיים עם בני פלד, מפקד חיל האוויר ודיברתי גם עם מפקדי הבסיסים,
רן פקר של תל נוף וזוריק של רמת דוד. רן אמר לי שזוריק מתעקש. זוריק אמר גם לי
ישירות: לא. למרות זאת הלכתי לדבר עם בני. אמנם אהוד היה אמור להתפנות רק עוד
ארבעה חודשים, אבל זה לא נראה לי בעייה גדולה, אס שנינו רוצים להתחלף ואם אין
התנגדות.
אבל זה לא עבד! אני הלכתי ל-96, ואהוד היה מיועד ל-911, וקרה מה שקרה. אינני יודע
מדוע זוריק התעקש, אולי רק בגלל מרווחי הזמן. לרן כנראה לא היה איכפת מי משנינו יגיע
אליו, אבל לזוריק היה איכפת. היום כבר עבר כל כך הרבה זמן, קשה לדעת מה היו הסיבות.
ההחלפה שביקשנו לא התבצעה, אבל היה בינינו שיתוף פעולה מלא בעניין הזה. לא היו
לי שום חילוקי דעות עם אהוד, להפך.
בסופו של דבר, הייתי המפקד הישיר של אהוד כשהוא נהרג. את יכולה לחוש שאני מדבר
עליו מאוד בהערכה ובאהבה. הוא היה אדם שאי אפשר היה לא לאהוב אותו ואי אפשר
היה להתעלם ממנו.
156
