אהוד שלי
בעצמו היה בעודף מוטיבציה, לדעתי.
במבנה טסים כך שהמרחק בין המטוסים הוא 003-002 מטרים בערך. שיטת חיפוש
דני:
המטרה היא כזו שברגע המשיכה אתה יודע היכן היא צריכה להיות, אתה מושך קצת בצד,
זורק את העין ומנסה לראות את המטרה. עושים הרבה אמונים על כך. לומדים מאוד טוב
איך למצוא את המטרה, עובדים עם מפות ותצלומי-אוויר מראש, טוב-טוב. בתקיפה כזו
יש בערך 51 שניות למצוא את המטרה, זה הכול. טסים בגובה מאוד נמוך, לא רואים כלום,
וב-51 שניות יש למצוא את המטרה כשעולים לגובה, ועוד 51 שניות לכוון אליה.
פה היה מצב שאני זורק את העין ואין שם מטרה, אין כלום - כי אנחנו לא במקום שחשבנו
שנהיה!
אני זוכר את עצמי מסתכל יותר מסביב, מה אני רואה ואיפה צריכה להיות המטרה... ואני
מבין שהמטרה בעצם בדיוק מתחתי. אני מתהפך ומיד אני מבין שאי אפשר להיכנס למטרה
מזווית כזו. צריך לזכור שרמת הגולן היא גבוהה, 0002 רגל, ולפעמים אתה מסתכל על מד
הגובה, ורואה 0007 רגל נניח, אבל זה בעצם רק 0005, לא מספיק כדי לעשות התמרון
שצריך המטוס לעשות, במיוחד כשהוא כבד, מלא בפצצות ומיכלי דלק נתיקים. לכל אחד
היתה גם מטרה חילופית, כך שבמקרה שמשתבש משהו עם המטרה הראשונה, נתקוף מטרה
חילופית. אני מחליט שמנסים בכל זאת. אני הולך למטרה החילופית, ומתחיל לצלול אליה.
אבל בשלב זה אנחנו כמעט בלי מהירות, ותוך כדי הצלילה בובו אומר לי: ״חנקין נכנס
לאדמה״. ככה הוא אמר לי, שליו כזה, ענייני לגמרי...
גם אני לא מצאתי את המטרה. זה היה פשוט שטח אחר ואנחנו היינו מעליה. לנווט
בובי:
הרבה יותר קשה לראות כי אני יושב מאחור. לכן אמרתי, אני אסתכל על חנקין ואראה לאן
הוא מוריד את האף, אולי זה יוליך אותנו ובזה אני אעזור לדני. ואז אני רואה את חנקין
... אפילו לא הספקתי
split-S
טס הפוך, צולל לכיוון המטרה )מדגים בידיו(, קוראים לזה
לצעוק לו. פשוט ראיתי אותו מתקרב לקרקע ואת הלהבות עוטפות אותו, וואו... דני: באותו
זמן אני ניסיתי להגיע למטרה השנייה, אבל מכיוון שבתמרון הזה הרסנו את כל המהירות,
בדרך לעבודה
163
