אה ו ד שלי
חשבתי לרגע שאני אנסה. כשבובו אמר לי שאהוד נכנס לאדמה, לא הבנתי על מה ולמה
בכלל. רק כשראיתי אותו ליד הסוללה שאותה היינו אמורים לתקוף, הבנתי שזה מה שקרה.
זה נורא מרגיז. אחר כך, בכל התחקירים, היינו צריכים לבוא ולשכנע שהטייס מהטובים
ביותר בחיל האוויר לא נהרג מטיל ולא נהרג מנ״מ, אלא הוא נהרג מזה שהמטוס שלו לא
עמד במשימה... נורא קשה לעמוד על דעתך שזה מה
שקרה. כמה פעמים שאלו וחקרו אותנו! וגם יוסי שאל
וחקר...
נחזור לסיפור: בובו אומר לי שאהוד נכנס לאדמה.
אני פונה ובאמת רואה את הלהבות סביב המטוס,
ובאותו זמן אני לא יודע שהמטוס השלישי במבנה
שלנו, של משיח, בכלל לא המריא. היינו שלישייה,
ועכשיו אנחנו לבד. כשבאתי לנחיתה הייתי בטוח
שנפלו לנו שני מטוסים, לא אחד. לא ידעתי שמשיח
בבסיס.
בכל אופן, התחלנו לחזור ואני לא דיווחתי שום דבר.
באיזור התבור הפקח שאל בקשר - ״איפה מספר 1
שלך?״ אמרתי: ״נשאר בסוללה״. לא ידעתי בכלל איך
לדבר על זה.
חזרתי לטייסת וזמן קצר אחרי זה יוסי מתקשר אלי.
ואז התחיל הקטע - אתה בטוח ש... אולי הוא קפץ...
היו שמועות ששמעו אותו בקשר. אבל בובו אמר: ״לא
יכול להיות!״ גם אני ראיתי את הלהבות.
ראיתי את המטוס שלם, עם הקוקפיט, עם הכל
בובו:
ועולה באש. כשהטייס נפלט נפתח חור כזה, ורואים
את הסילון - ופה לא היה שום דבר. עברנו חקירות
רבות על זה. בחיל האוויר היה סירוב להאמין שאהוד
חנקין נכנס לאדמה, שזה כל מה שקרה. היו שמועות
ששמעו אותו בקשר ואולי היתה נטישה. גם מצד יוסי
היה סירוב לקבל את העניין. זה היה קטע מאוד מאוד
קשה.
אני נכנסתי שם לאיזה הלם קרב. שכבתי לי כל
דני:
הערב בשקט. איש לא הבחין בזה, אני אבחנתי את עצמי. ישבתי לי ככה על המיטה בחדר
התדריכים ואמרתי - אם באים ואומרים לי עכשיו לבוא לטיסה, אני לא יוצא. אני פשוט
לא מסוגל. היה ברור לי שאת המלחמה הזו גמרתי. הרגשתי שאני שוקע ושוקע. רק סוציולוג
אחד של חיל האוויר שהיה שם הבחין מה עובר עלי. מה שפגע בי כל כך היה שזה היה
אהוד! וזה אהוד של טובה!
בלילה החלטתי שאני חייב לטפל בעצמי. הבנתי לבדי שאם לא אעלה לטוס מחר בבוקר,
לא אטוס יותר בחיים. ובאמת הלכתי לטוס ורק כשהייתי במטוס הכול חזר והייתי בסדר.
אף אחד בבסיס לא הבין מה עובר עלי חוץ מהסוציולוג של הבסיס, שכחתי מה שמו.
למחרת התאוששתי ונסעתי לדבר עם טובה במעגן מיכאל. אני זוכר אותה עם שני הילדים.
פגשתי אותה וסיפרתי לה כל מה שהיה. אני חושב שמאוד הושפעתי מהעניין הזה בגלל
ההכרות האישית עם אהוד כבעלה של טובה. לימים ארנון היה המפקד שלי במילואים ופעם
עם הפנטום בטייסת 96
165
