אהוד שלי
אסתר ומנחם עייני
המ ם )כיחסים כין
עד
ביללוי, ידידל
השיחה עם מנחם עוסקת הרבה
שני האחים.
אסתר, אשתו של מנחם והעירה מזווית
גם
השתתפה
זו
בשיחה
הראייה שלה.
פגשתי את אהוד בזכות יוסי, שהוא חבר קרוב שלי כבר הרבה זמן. התמונה שלי על אהוד
היא כמעט רק השתקפות של מה ששמעתי וראיתי אצל יוסי, פרט לתקופה שהייתי עם
אהוד באמריקה.
יוסי מבוגר ממני בכשלוש שנים ובחיל האוויר זה כמו שני דורות נפרדים, שונים ורחוקים
לחלוטין. בני גילו היו המדריכים בבית הספר לטיסה, כשאנחנו היינו החניכים. היינו באותו
בסיס, בהתחלה אני כחניך והוא כמדריך ואחר כך, כשכבר הייתי בטייסת הווטורים והוא
עדיין מדריך בבית ספר לטיסה, היינו שנינו באותו בסיס, בתל נוף. זו היתה הכרות שטחית,
אקראית, של חדר אוכל, מועדון, או הסעות, לא הכרות של ממש. אני זוכר שיצאנו לנופש
צוות אוויר שהיה בנתניה, בבתי מלון שהיום לא היית נכנס אליהם כלל ובני הקורס של
יוסי היו הולכים לבקר את הוריו שגרו בעיר. עוד לא הייתי מבאי ביתם אז, אבל גם אני
שמעתי על סימה וידעתי שהיא היתה ״המאמא של החבורה״.
החברות שלי עם יוסי התחילה ב-3691 כשהלכנו ללמוד בטכניון. בתקופה ההיא היה קורס
הכנה מיוחד לאנשי הצבא, כדי שנוכל להתחרות במבחני הכניסה עם הסטודנטים הרגילים.
בקורס הזה היו כשלושים אנשי צבא ומתוכם 21 אנשי חיל אוויר והוא התקיים בבסיס חיל
הים בחיפה, לא יאומן באילו תנאים! גרנו בצריפי פח, עם מיטות סוכנות, ותו לא, אפילו
כוננית לא היתה. בחדר ענק שכזה בצריף גרנו יחד שלושה אנשים - יוסי, רן אלון ואני. אינני
יודע מדוע התארגנו בחדר אחד. אני הרי הייתי נחות ביניהם, גם צעיר וגם נווט )צוחק(.
רן אלון היה בן קורס של יוסי, בחור נחמד, שנהרג לימים בתאונת דרכים כאשר נסע בג׳יפ,
והנהג של הג׳יפ נרדם.
בכל אופן למשך חודשיים, מרגע שהתחיל הקורס עד שגמרנו את בחינות הקונקורס לטכניון,
עשרים וארבע שעות ביממה היינו ביחד, ממש ביחד! הלכנו לכיתה יחד, מה שמילא אולי
%02 מהזמן העירני שלנו וביתר הזמן, מבוקר עד ערב, הכנו שיעורים בחדר. היינו פותרים
תרגילים, עד שהלכנו לישון.
בתקופה הזו, כל שנייה מהחיים שלנו ב-42 שעות נשלטה על ידי יוסי, הכול בנועם. יוסי
אדם נחמד, שרמנטי, אסרטיבי, לא אגרסיבי בכלל והוא לקח פיקוד על השלישייה. למשל,
המחנה היה במרחק של חמש דקות הליכה ברגל מבת גלים ושם בטיילת על החוף היה
׳הבטנון - כך קראנו לו - אדם שמן שהיה לו בית קפה ואליו היינו הולכים לאכול אבטיח
זה היה הבילוי הבלעדי בחודשיים האלה.
היינו מבקשים: ״יוסי, רוצים אבטיח, בוא נעשה הפסקה ונלך לאכול אבטיח״.
יוסי היה עונה )מדגים בתקיפות(: ״לא! עוד 01 תרגילים ואנחנו עושים הפסקה״.
147
