צעירים מאהוד
האחרון
שמעתי מאנשים בכירים יותר שהיה שער תכניות ברגע
ולא היה מודיעין די מעודכן בנוגע למטרות בסוריה.
הביטו בי כמופתעים ואמרו יחד:
)כלבי
דני
אנחנו יצאנו למשימה בהרגשה מעולה. ברמה שלנו בטייסת לא היינו מודעים לכל הנושאים
האלה, מבחינתנו זה נראה סביר לגמרי לטוס לסוריה, והתדרוך היה בסדר. דווקא ביום
הראשון, כלומר בשבת, היה בלבול מסויים במערכת, אבל זה סיפור אחר. באותו בוקר של
היום השני למלחמה הכול נראה ברור ומסודר.
כשחנקין הגיע, הוא נתן לנו תדריך. נדמה לי שזה היה תדריך שניתן על ידי חנקין
בונו:
לכל הטייסים שיצאו, לא רק למבנה שלנו, אבל דני זוכר אחרת. לא חשוב. חנקין אמר אז:
״היום זה היום השני ללחימה, וביום השני עושים הרבה שטויות. אתם צריכים לטוס בלי
לעשות שטויות. מובן?״ ביום השני כאילו כבר ירד המתח, יהיה ביטחון יתר, הרי כבר היינו
בסוריה, כבר היינו במצרים. לכן חנקין הדגיש: ״אל תעשו שטויות!״
אני לא זוכר כלום מכל ההכנות לטיסה ההיא, יש לי בלק אאוט. אבל אני אסביר משהו
דני:
עקרוני: )מסביר עם תנועות ידיים רבות, ואני מנסה לרשום את העיקר(.
כשהולכים לתקוף מטרה באזור המוגן בטילים, שיטת התקיפה נקראת ״חתף״ - זו טיסה
שבאים בגובה מאוד נמוך, לא ישר אל המטרה אלא בנתיב שהוא קצת הצידה ממנה, וברגע
מסויים לפני המטרה מאיצים, מושכים חזק לגובה, ואז המטרה נמצאת באיזשהו מקום
קדימה ובצד ימין או שמאל למטוס, אתה מבצע פנייה של 09 מעלות בגובה וצולל אל
המטרה זה שהיית בצד מאפשר לך לצלול בזוית, וזה שהיית לפני המטרה, מאפשר לך לטפס
בחזרה.
בטיסה ההיא טסנו בכמה מבנים, ולפי זכרוני אנחנו עם אהוד היינו במבנה השלישי. בעצם
לא הוגדר שיש קשר בין המבנים. כל מבנה היה לעצמו, קיבל מטרה וזמן לתקיפה, אבל
המרחק בין המטרות היה כזה שהמבנים ראו אחד את השני בעין.
הנתיב לתקיפה לקח אותנו צפונה, נדמה לי לכפר שנקרא רשידייה בלבנון. שם היינו אמורים
לבצע פנייה של 09 מעלות, שהיתה אמורה להביא אותנו אל נתיב התקיפה במטרה. מה
שקרה היה שהמבנה הראשון, המטוס הראשון, טעה בזיהוי הכפר ופנה מוקדם מדי. לכן,
במקום שנגיע לנתיב שבצד המטרה, זה הביא אותנו לנתיב שהוא בדיוק מעל המטרה ואז
כשמשכנו, המטרה היתה בעצם בדיוק מתחתנו. בדיעבד זה מה שהביא לכך שאהוד נהרג.
כולם טעו בדרך בעקבות אותו טייס, זה קרה לכל המבנה. היחיד שתקף לבסוף היה יואל
פלדשו וגם הוא עשה זאת אחרי שעזב את המקום, התרחק ונכנס מחדש. מן המקום שבו
היינו לא היה ניתן להיכנס לתקיפה. שאר המבנים לא עשו כמו יואל, אלא חזרו הביתה.
אם כן, מי שטעה היה המוביל של המבנה הראשון, וכיון שהיינו בקשר עין עם המבנים,
כולם נסחפו אחרי הטעות הזאת. מי זה היה, אינני יודע עכשיו, אבל אפשר לברר בענף
היסטוריה, או לראות במפות הקרב.
זה היה שאול לוי שטעה.
בובו:
איך יכול להיות, הרי היינו המבנה השלישי, בוודאי לא הראשון.
דני:
מתווכחים כמה דקות(
)שניהם
לא ברור מי עשה את טעות הניווט כרגע, אבל אני זוכר את חנקין כמפקד, חשבתי
בובי:
שהוא היה המפקד של כל הארמדה... בכל אופן זה מה שקרה, כולנו עשינו את הטעות הזו
אחד אחרי השני.
עוד לפני זה, בתדריך, חנקין דיבר על כך שיש להיזהר מאוד מעודף מוטיבציה. אבל הוא
162
