חברים להכשרה בארצות הברית
- יוסי, מה, אנחנו עייפים.
- לא, אנחנו ממשיכים.
כאילו הוא המנהל שלנו והכול בצחוק, כבדיחה, אבל בדיחה מאוד אמיתית. כך היינו
ממשיכים עד שיוסי מכריז: ״עכשיו אבטיח״.
יוסי שלט שליטה מוחלטת בחיינו ואני כבר לא זוכר איך זה התפתח. התייחסתי לזה קצת
כבדיחה, אבל עם מרכיב גדול של אמת. היה לי נוח שמישהו ינהל לי את החיים - מתי אני
אוכל, מתי מגיע לי אבטיח, מתי אני עושה הפסקה.
למדנו ברצינות שלא תאומן. ובאמת הוא ואני היינו הכי טובים בקבוצה הזו, קיבלנו את
הציונים הגבוהים ביותר.
כך נעשינו חברים בלב ונפש בחודשיים האלה. היינו צוחקים הרבה רני ויוסי היו מספרים
סיפורים מבדחים. באותו זמן הכרתי את יוסי כאדם בעל עוצמות, גבר שבגברים. על רקע
זה, היחסים שלו עם אהוד מאוד הפתיעו אותי. אז עוד לא הכרתי מקרוב את אהוד אלא
רק ידעתי שגם הוא טייס בחיל האוויר. איך זה שיוסי, הבוגר בין השניים, מתייעץ איתו
על כל צעד ושעל?
בדיוק בתקופה הזו, כשהיינו בקורס ההכנה, לאבא שלהם החליפו את משאית הסופר-וייט
למק. עוד לא היו טלפונים סלולריים, כמובן, אבל איכשהו יוסי ואהוד תקשרו כל הזמן,
ואני זוכר אותם כל הזמן מדברים ומתייעצים על המק-דיזל הזה, מה צריך לעשות, ושצריך
לשכור נהג, כי זה כבר לא מתאים לאבא שלהם לנהוג ועוד ועוד. תמיד זה היה אהוד ואהוד
עשרת הבחורים עם מדריכיהם על פאנטום בבסיס ג׳ורג׳, קליפורניה
148
