צעירים מאהוד
גם זה לא היה מוצלח ביותר. כיוונתי אל המטרה, זרקתי את הפצצות והן השתחררו, אבל
הן לא פגעו במטרה.
אלה היו תנאים בלתי אפשריים. ותוך כדי זה אמר לי בובו שחנקין נהרג... ואז יצאתי וגם
אני ראיתי את הלהבות... אהוד פגע מאוד קרוב לסוללה שהוא ניסה לתקוף - ששה משגרי
טילים ומרכז בקרה באמצע - הוא היה בניסיון חילוץ ולא הספיק לזרוק את הפצצות
והמטוס שלו התרסק ממש שם בצד המטרה.
מהרסיסים של הפצצות שהוא זרק מגובה
עמיה: אולי הוא נפגע
נמוך.
בשום אופן לא. הכול קרה ביחד, האש עטפה את המטוס מלמטה. הפצצות פגעו
בובו:
באדמה קודם, הם התפוצצו והמטוס התפוצץ.
עמיה: אם כן, לדעתכם לא היתה בעיה שהזיזו את המטרות בכלל
באותו יום ולא היה לכם מודיעין מדוייק?
זה הסיפור של מלחמת לבנון השנייה, ולא הסיפור שלנו ביום כיפור!
בונו ודני:
דני: מה שקרה לאהוד נבע משני דברים: ראשית, היתה טעות בניווט שהביאה אותנו לנקודה
שאי אפשר היה להיכנס לתקיפה ממנה. שנית - לאהוד היה עודף מוטיבציה שם. אף מטוס
מכל הארמדה לא נכנס לתקיפה - רק אהוד. זו היתה סטייה של שניים וחצי קילומטר.
בדרך כלל צריך להיכנס לתקיפה בזוית של 54 מעלות ואהוד נכנס ב-09 מעלות. במשקל
מסויים של המטוס, המטוס לא יכול להיחלץ מהצלילה ואין לו מספיק גובה לשם כך. יכול
להיות שבגלל שרמת הגולן 0002 רגל ואתה מסתכל על מד הגובה וחושב: יש לי גובה 0007...
אני אצליח. זו היתה הטעות.
כנראה שחנקין שקל שהוא יוכל להספיק להפציץ ולצאת משם, אחרת הוא לא היה
ביבו:
עושה את זה. אולי הם היו נעולים על
המטרה, כי היה קשה למצוא אותה, וכשהם
כבר מצאו אותה, הם לא שמו לב לגובה.
גם לטייסים הכי טובים יש קטעים
דני:
שלרגע הם עלולים לטעות. אהוד היה
הטייס הכי טוב בטייסת ושאול הנווט הכי
טוב בטייסת, ובכל זאת הם עשו את
הטעות.
ואנחנו ידענו שטעינו בניווט, אבל
בונו:
טסנו אחריו.
אני לא ידעתי שטעיתי. טוב, קשה
דני:
להיזכר בכל היום. אבל ידעתי שבמצב
הזה, למטרה שלי לא הייתי יכול להיכנס.
היה לי ברור מיד שאת המטרה הזו לא
ניתן לתקוף. כך כולם ראו וויתרו על
התקיפה, חוץ מאהוד. היה צריך להבין
שאת הקטע הזה לא ניתן לבצע. אני לא
164
