חברים להכשרה בארצות הברית
יורם אגמון
השהות
לאחרי
ליורם יש היסטוריה של מפגשים שונים עם אהוד, לפני
בארה״ב במיוחד מעניין האור שהוא שופך על מה שיוסי
המשותפת
תאר במשבר הגדול ביותר של אהוד בחיל האוויר.
היום אנחנו במרחק כזה של זמן שקשה להעלות את הפרטים על אהוד. נשארו רק תמונות
כלליות...
את אהוד הכרתי בחיל האוויר כמובן. אהוד גדל בחיל האוויר הצפוני, ברמת דוד ואני
חיל האוויר היה קטן אז. בפעם הראשונה
;
בדרומי בחצור, והיתה הכרות שטחית בינינו
נפגשתי עם אהוד בצורה יותר אינטנסיבית בקורס מובילים בכירים בחצור. שנינו היינו
סרנים אז, או אולי אני סרן והוא סגן. הוא היה קצת צעיר ממני.
אהוד מיד הצטייר לי כאדם מאוד חם, חברותי, מלא חיים, עם פלפל. הוא היה עסיסי, עם
לחלוחית של חיים, שניכרה החל בשפת הגוף שלו וגמור בהתנהגותו עם הסביבה. פרט לזה,
מאוד התרשמתי מהקשר המשפחתי שלו עם יוסי. החברות האמיתית ביניהם מאוד מצאה
חן בעיני. איך הוא דיבר עליו! בגלל שהוא ידע היטב לספר סיפורים, ניתן היה להבין שיש
להם מערכת יחסים מאוד ייחודית, חברית ותומכת.
לא רק בינו לבין יוסי, אלא גם עם ההורים.
למשל, היתה לאביהם משאית והבנים שהיו שניהם
טייסים, השתתפו לגמרי בעניין. אני זוכר את אהוד
מדבר על המשאית הזאת כאילו היתה לה נשמה!
לא סתם משאית שנוסעת מכאן לשם. כשהוא
דיבר על הנהיגה, על ההובלה שהוא עשה, על
המשאית עצמה, היה נעים לשמוע, להיות במחיצתו,
מפני שהוא יצר סיפור שיש בו חיים. היתה לו
יכולת חברית ליצור קשר בקלות רבה עם אנשים.
כשישבת איתו, מיד התפתחה שיחה. הוא העלה
איזו שאלה, פתח בדיבור. הוא היה אמיתי וכן.
לא היו אצלו הצגות. הוא לא אדם שאוטומטית
התבלט, אבל בהחלט היתה לו נוכחות, שקטה,
נעימה דווקא בשלווה ובאינטימיות שלו הוא תפס
מקום. הוא לא היה שוויצר בשום פנים ואופן,
אבל לדעתי גם לא היה ביישן.
מעבר לאישיותו, הוא היה טייס מצוין. אני אגע
בשתי נקודות שקשורות בטיסה. בקורס מובילים
יצאנו לטוס הרבה יחד והיתה טיסה אחת של
שנינו לבד. זאת היתה טיסה שעד היום אני זוכר
ואני חושב שגם הוא, אם היה חי, היה זוכר אותה. למרות שלא היתה בה שום הכרעה, שנינו
חזרנו מהטיסה הזו עם חיוך מאוזן לאוזן. לא נתנו לנו לעשות קרב אוויר זה נגד זה, כי לא
חמשת הטייסים:
אביהו, אהוד
רמי, שמוליק, יורם
152
