אהוד שלי
היו מוטרדים. התקיפה הזו, ׳דוגמן׳ בסוריה, היתה קשה, וידענו שתפתח עלינו אש מאוד
חזקה מהקרקע. בסוף לא היתה אש, לא היה כלום.
אבל אני חצה לחזור לשלב השני של הכרותנו, בצוות האירובטי בבית הספר לטיסה. אהוד
היה מוביל מצויין של הצוות. זו קבוצה של טייסים טובים והמוביל צריך להיות הטוב
מכולם. הטיסה האירובטית היתה אז מאוד קשה, טסנו בפוגה הישנה, הצוקית, שאיננה
מטוס אידיאלי לאירובטיקה. טסנו שמינייה או שישייה יחד, הרבה מאוד מטוסים וכל
האחריות רבצה על אהוד, שהוביל את הצוות. אגב, מהצוות הזה של שישה טייסים, שלושה
נהרגו אחר כך ביום כיפור, אהוד ועוד שניים.
סדר היום היה שאת האימונים היינו עושים לפני שבית הספר לטיסה היה מתחיל לעבוד,
מאוד מוקדם ואהוד מאוד לא אהב לקום מוקדם, הוא אהב לישון. לדעתי הוא היה בחור
שאהב לחיות, וידע לחיות. השינה שלו היא בעיניי חלק מהילדותיות הזו שהזכרתי קודם.
עד היום, בעיני טיסה היא מקצוע לילדים, לא כל כך למבוגרים...
הרבה פעמים היינו מגיעים לאמון, יורדים לתדריך ורואים שאהוד איננו. אבל אף אחד לא
כעס. ידענו שצריך לקחת את הטנדר, לנסוע לשיכון, להעיר את טובה אשתו, כדי שהיא
תעיר אותו. היית מחכה בחוץ, שומע תנועה שם בבית, תזוזות ואהוד היה קם. הוא היה
יוצא, מגיע מנומנם לגמרי, נותן תדריך כאילו מתוך תנומה - עד הרגע שהוא נכנס למטוס.
כשאהוד נכנס למטוס, הוא היה במאה אחוז עירנות. הוא השתנה לגמרי ברגע שישב במטוס
ואז ניהל את המלחמה כמו שצריך. המעבר החד הזה היה מדהים: עוד רגע לפני זה הוא
ממש ישן שינה עמוקה, אבל ברגע שישב במטוס, התניע את המנוע, אהוד היה מתחיל לדבר
בעירנות מאה אחוז, וכבר היה מוביל שמינייה. למישהו אחר לוקח שלוש שעות להתעורר
לרמה כזו!
הוא היה מוביל מצויין. באוויר הוא היה מאוד רגוע והוביל אותנו בצורה נינוחה. זו טיסה
קשה, ומאוד חשוב שמוביל הצוות האירובטי
יקרין לאלה שיושבים אחריו את השקט
והרוגע הזה, ״נבצע את זה, זה בסדר, גם
אם מזג האוויר לא טוב״. בטיסה אירובטית
יושבים מאוד קרוב זה לזה ואתה תלוי
במאה אחוז במוביל, כי אתה הולך פשוט
אחריו בזוית מסויימת. בכל המבנה כל אחד
רק מסתכל על זה שיושב לידו, לא רואה
שום דבר אחר! אתה סומך במאה אחוז על
המוביל, שהוא יקח אותך ויחזיר אותך.
יש מקרה ידוע של צוות אירובטי של הצבא
האמריקאי, סופר מקצועי. במקרה ההוא
צוות שלם נכנס לאדמה על יד דנוור קולורדו,
כי המוביל עשה שגיאה ונכנס לאדמה, וכל
הרביעייה נכנסה לאדמה אחריו. באירובטיקה
אנשים לא רואים דבר, אלא רק יושבים ומסתכלים על המוביל.
הצוות בנוי על רמת האימון של האנשים, שמוציאים מן המטוס את המקסימום. אנחנו
טסנו שישייה וגם שמינייה. להוביל שמינייה זה סופר קשה! אבל מעולם לא תפסת את
אהוד לחוץ, או כועס, או מתרגש באוויר. בטחנו בו. תמיד היה רגוע ושקול, תמיד נתן
הוראות נכונות ־ פשוט היה כיף לטוס איתו, ידעת שאתה בידיים טובות.
אהוד, )עומד שלישי מימין(
הצוות האירובטי של מדריכי ביה״ס לטיסה -
159
