חברים להכשרה בארצות הברית
האמונה שאם אני אעשה הכול בסדר, כמו שלמדתי, לא יקרה לי דבר. גם אני חשתי כך,
זו תחושה בריאה שמלווה את הטייס כל זמן שהוא טס.
באמת רוב התאונות, גם בעת שלום וגם במלחמה, נגרמות כתוצאה מטעות טייס. והנה
חנקין נפל, טייס מעולה! אם לחנקין זה קרה, מי אני... אני הרי קצת פחות ממנו. בעיקר
הצעירים, גם אם הם הרגישו שהם הכי טובים בעולם, בכל זאת מול חנקין, היתה תחושה,
אס לחנקין זה קרה, יש לנו בעייה. כנראה שהמלחמה היא נורא קשה, יש מצבים שנורא
קשה להסתדר איתם. כי חנקין זה לא... הוא לא נופל סתם.
את הבעיה הזו חשתי בטייסת כמפקד. אחרי שאהוד נפל, הרבה אנשים בטייסת חשו
שהביטחון שלהם בטיסה התערער. זה לקח זמן והיה צריך לטפל בזה. אני אומר באחריות
של מפקד: אם זה היה קורה למישהו אחר, לא היתה לדבר השפעה כזו. מאחר וזה היה
אהוד, זה נתן מכה לחלק גדול מאוד מהטייסים בטייסת, שהכירו אותו וידעו מי הוא ואיך
הוא טס. אולי אין מחמאה גדולה מזו במרכאות - וזה קשה להגיד - לטייס על רמת טיסתו!
זה הביטוי הכי חריף, עמוק ואמיתי שטייס יכול לבטא, גם אם איננו אומר זאת. ככה הוא
מרגיש.
בסופו של דבר אהוד נהרג בגלל טעות, טעות שלו. מותו הוא תוצאה מדבקות יתר במשימה.
הוא נכנס למטרה שהוא זיהה אותה מאוחר, היא היתה בזווית שלא ניתן היה לצאת ממנה
אלא אם כן משחררים פצצות מגובה מאוד גבוה והוא פשוט נפגע מהרסיסים של עצמו.
עובדה שמספר שתים לא נכנס.
אני זוכר ששאלתי את עצמי את השאלה: מה קרה לך יה-אהוד? איך זה יכול היה לקרות
לך? איך אתה, עם הרמה שלך, לא זיהית את המצב הזה והמשכת, נכנסת... אני בטוח שהוא
אביהו, רמי, שמוליק,
יורם ואהוד
154
