אהוד שלי
לעבוד עם הגבס. אני זוכר שמאוד הרגיז אותו שהוא לא יכול להשתתף בכל המבצעים
שעשינו אז. אבל בעצם הוא ניהל את הטייסת, הוריד ממני את העומס הביורוקראטי וכל
מה שמסביב לטיסות ואפשר לי לטוס גם בשבילו את כל הטיסות - טיסות מבצעיות, טיסות
אמונים והדרכות. הייתי יוצא לטיסה או שתי טיסות מבצעיות כל יום ומיד ממשיך אחרי
זה בטיסות אימונים, כולל עירוב בין טיסות אמונים וטיסות מבצעיות, כדי לכסות את כל
המצבים - יום, לילה ומזג אוויר. באותו זמן לעומס של מלחמת ההתשה היה גם מחיר כבד
באבירות. איבדנו טייסים, מטוסים ונפלו בשבי הרבה אנשים.
לאהוד היה קשה בצורה בלתי רגילה לשבת על הקרקע. זה לא היה שבר קטן ולקח לו זמן
להחלים. בכל זאת הוא שמר על קור רוח, תכנן היטב את כל מעשי הטייסת ועסק בהדרכה
על הקרקע בזמן שאנחנו טסנו. לא יכולתי למצוא מישהו שיתן לי חופש פעולה יותר טוב
ממנו בזמן שהוא היה בתפקיד קרקעי של סמ״ט א׳, מפקד גף טיסה ולא טס בעצמו.
מאז שהתחלנו לטוס ולהתאמן הוא הראה את יכולתו מבחינת רמת הטיסה והיכולות שלו
להגיע למגבלות הטיסה ולא לחצות אותן, בייחוד בכל מה שקשור לקרבות אוויר. בנוסף,
היתה לו גם יכולת הדרכה. הוא לא היה אחד שיש לו כל מיני פטנטים והוא שומר אותם
לעצמו, כדי לנצח את האחרים באמונים. יש תופעות כאלה, אבל אהוד נתן את כל מה שהוא
יודע לאחרים. הוא ידע להסביר ולהדריך, איך הוא עושה את מה שהוא עושה, בעוד שכולם
ראו את זה כמעשי מסים...
אינני זוכר כמה זמן נשאר לו לטוס, כשחזר לאיתנו, עד הפסקת האש. אז היתה לו כמדומני
ההפלה של מיג 12... המיג 12 הראשון שהופל על ידי פאנטום. הוא גם השתתף בקרבות נגד
הטילים הרוסים - זה היה ביולי 0791.
באותה תקופה חץ נהרג. גם הוא היה חבר טוב מאוד שלי. באותה טיסה טסתי מעל הטילים
במצרים וראיתי איך חץ נפגע. גם אני נפגעתי מאותה סוללה שפגעה במטוס שלו, אבל חזרתי
איכשהו עם המטוס לנחיתה. אני זוכר איך הטסתי את המטוס הפגוע ארצה ואמרתי: ׳אני
לא מוכן לנטוש במצרים! כבר יש לי טייסת שלמה שם! אני צריך לפקד על אלה שנשארו
מן הרוסים נודע לנו שבעצם השמדנו את הסוללה הזו ונהרגו להם 91 איש באותה
,
בבית!
תקיפה, אבל חץ נהרג...
שבועיים אחרי זה, היה לנו צורך עז להראות להם ואז היה הקרב המפורסם עם הרוסים.
טסו 21 מטוסים שלנו מול 02 שלהם מדרום לקהיר ובקרב המפורסם הזה גמרנו ב-0:5
לטובתנו, כלומר הפלנו חמישה מטוסי מיג. אמרנו: אנחנו עושים את זה בשביל חץ! בקרב
הזה אהוד טס אתי, היה מספר שלוש שלי, אבל הוא חזר מתוסכל כי כל פעם שהוא הלך
להפיל מישהו התברר לו שזה מיראז׳ שלנו... היה ערבוב של פאנטומים, מיראז׳ים ומיגים
וזה היה מבלבל מרחוק. בכל אופן, אני ומספר שתיים שלי הפלנו כל אחד מיג והמיראזיים
הפילו עוד שלושה - אבל היו לאהוד הפלות אחרות...
בשנת 2791, אחרי שלוש שנות פיקוד, סיימתי את תפקידי בטייסת ועברתי למטה. אהוד
גם כן עזב והלך לבית הספר לטיסה, אבל נשארנו בקשר הדוק. הוא היה מיועד לקבל פיקוד
על טייסת ואני עשיתי מאמצים גדולים שהוא יקבל את הפיקוד על טייסת 96, כפי שרצה,
על אף שלא הצלחתי בזה. בסופו של דבר אהוד נבחר למפקד של 911 והוא מאוד לא אהב
את זה, אבל כך התקבלה בדיון המפקדים החלטה שאני עצמי לא לקחתי בה חלק כי הייתי
במטה.
כשאהוד הגיע לטייסת ביום כיפור, הייתי במחלקת מבצעים במטה חיל האוויר שבקריה.
שם שמעתי שהוא נהרג, מיד כשזה קרה. אני חושב שאני מבין מה קרה לו והיה על זה גם
תיחקור מהיר מאוד. אהוד בא על נתיב אל מטרה שהיתה מתוכננת, אבל היא לא היתה
מלחמת ההתשה
פרצה בחזית המצרית בשנת
7691 ונמשכה עד קיץ 0791.
המאפיין מלחמה זו - עם
ישראל המשיך לנהל את
שגרת חייו כרגיל, בעוד
לוחמי צה״ל ובהם לוחמי
חיל האוויר לחמו בעוז ונתנו
נפשם על בטחון המדינה.
לאחר שלוש שנות לחימה
בהן כתש חיל האוויר את
סוללות הטילים המצריות
ואת עצמו - הושגה הפסקת
אש. המחיר ששילם חיל
האוויר ומשפחות לוחמי
האוויר היה כבד, בהרוגים
ובשבויים.
133
