מזווית הראייה של מפקדים
כשנכנסתי כבר נעשו החלטות מי הולך לאן ושניר
ידע שהוא עומד לקבל את הטייסת. קראתי
ואמרתי לו: ״שמע, למרות שהבטיחו לך, אני מעדיף
את אהוד ואתה תלך לטייסת אחרת ותפקד גם
כן על פאנטומים, אבל בחצרים״.
שניר נפגע בצורה חסרת תקדים. זה היה נורא!
הוא לא קיבל את זה. הסברתי לו, ואמרתי: ״שמע,
אתה נהדר, הכרתי אותך כל השנים. אתך אני
לא צריך לדבר, אתה כבר יודע כל מה שאני חושב
ואני יודע כל מה שאתה חושב. אתה טסת כל
הזמן בבסיס הזה ואני רוצה רוח חדשה, אנשים
חדשים. אהוד טס ברמת דוד, אני אביא את אהוד
אלינו. אתה, שהיית אתי כל הזמן, תלך לחצרים
ותביא לשם משב רוח רעננה, מה שאנחנו פיתחנו.
תתרום שם המון. בוא נעשה ׳החלפות׳, נשנה קצת.
בוא נפתח את הדברים, לא נהיה קליקות. אני רוצה את האתגר של מישהו חדש, גם לי
כמפקד וגם לאהוד״...
שניר לא קיבל את הדברים ונפגע מאוד. הוא מאוד רצה את הטייסת הזו, אבל אני לא
ויתרתי, כי חשבתי שזה היה צעד נכון.
כך הגעתי לאהוד. בשלב זה היתה לי סדרת שיחות איתו. אמרתי לו: ״נכון, יש כבר החלטות
מי הולך לאן, אבל אני רוצה אותך!״ אהוד מאוד שמח. בניגוד לשניר, הוא לא הכיר אותי.
הוא לא הכיר את תל נוף ואתי הוא לא טס - הכול היה חדש בשבילו. אבל הוא קיבל את
זה, כי היתה לו פתיחות, היה לו ביטחון, זה היה אתגר עבורו. קיימנו סידרת שיחות בלתי
רגילה על מה שנפתח יחד בעתיד. אבל מפקד בסיס, עם כל סמכותו, אינו יכול לעשות צעד
כזה בעצמו, כמובן.
בעקבות כך היה לי קרב קשה עם בני פלד, מפקד חיל האוויר, שהיה איש לא קל. בני אמר:
״תראה, כבר עברי הבטיח לו וכבר שניר הכין את עצמו״ ועוד ועוד. הצלחתי לשכנע את בני
והצעד הזה הוסכם, למרות שהוא לא כל כך מצא חן בעיני דוד עברי, מפקד הבסיס לפני,
ובצדק. הוא הרי הבטיח והנה אני מפר את הבטחתו. הבנתי אותו. אבל בסופו של דבר הצעד
הזה התקבל ויצאה החלטה רשמית.
המשכתי להיפגש עם אהוד, דיברנו, תכננו הרבה דברים. היה בינינו קליק אדיר. יש להבין,
אני מפקד בסיס, עם כל סמכותי והוא רק אחד שהולך לפקד על הטייסת, בכל זאת היה
בינינו קליק טוב במיוחד. הוא הציג לי תכניות, דיבר הרבה, התלהב.
כל העניין אצלנו היה גמור. בקיץ אהוד העביר את משפחתו לגור בבסיס תל נוף, כי עוברים
דירה בקיץ, שלא לטלטל את הילדים בשנת הלימודים. ואז פרצה המלחמה. ברגע שפרצה
המלחמה כל המינויים מוקפאים, כל אחד הולך לטייסת שלו והוא טס בה. לכן שניר טס
אצלי, למרות שהוא היה צריך לקבל את הטייסת בחצרים ואהוד טס ברמת דוד, למרות
שהמשפחה שלו כבר היתה אצלי. ובאותו יום ראשון, השביעי לחודש בצהריים, במבצע
שנקרא ׳דוגמן 5׳ אהוד נהרג.
לנו היו תכניות לתקיפת הטילים, תכניות שבנויות מארבעה מטסים, זאת אומרת, מטס
ראשון שאתה מרכך, אחר כך שני מטסים שאתה כותש, ובסוף אתה מנצל את ההצלחה.
ל מ י ס ה
ה ס פ י ד
^
ב י
.h)
ק י ן * ה ר ד
^
ח
mi
ב נ ל
־!ידנ1
£>
ה 54:71.3ד\ד.בזזנ
^
!י 18 ב
>
יו
£<5.
128
