מזווית הראייה של מפקדים
נוסדה בשנת 8491, לאחר
טי י ס ת 96
שבמהלך מלחמת העצמאות הגיעו לארץ
)״מבצרים מעופפים״(
B-17
3 מטוסי
שנרכשו בארה״ב והגיעו בטיסה מלאת
הרפתקאות, עצירות ותקלות דרך פורטו
ריקו וצ׳כוסלובקיה, לבסיס רמת דוד.
מפקד הטייסת הראשון היה ריי קורץ
ואחריו ביל כץ.
המבצרים המעופפים הפציצו מטרות
או י ב באל-עריש, עזה ובאשקל ו ן
והשתתפו במערכה לפריצת הדרך לנגב.
בתום מלחמת העצמאות הודממו שלושת
המטוסים, ושניים מהם הוחזרו לטיסה
ערב מלחמת ״קדש״ )6591( והפציצו
בעזה, בס י נ י ובשא ר ס - א - ש י י ח ׳ .
המטוסים הוצאו מן השירות והטייסת
נסגרה באפריל 7591 למשך 21 שנה
ונפתחה שנית כטייסת פאנטום בפיקודו
של אביהו בן-נון בשנת 9691.
משימות שונות קצת מאלה של הטייס, אבל הוא איננו נפרד אלא חלק מהצוות. היום עושים
בחיל האוויר אפילו שינויים במטוסים על מנת לאפשר שני אנשי צוות, כי הגענו למסקנה
שמגוון המשימות שהמטוס יכול לעשות והורסטיליות הנדרשת מהטייסים כדי שיוכלו לבצע
כל מה שהמטוס יכול לעשות, הם כל כך גדולים - שברור שטייס בודד אינו מספיק, אלא
צריך לחלק את העבודה בין שני אנשים.
אהוד הביע דעות מאוד דומות לשלי בעניין הזה, ועזר לי לממש אותן. הוא היה אדם שלא
צועק את דעותיו ברחוב, הוא היה מופנם קצת. אבל חשת שיש לו משהו רציני להגיד, היו
לו דעות מאוד מוצקות. הוא ידע לעמוד על שלו וידע לעשות זאת בנועם, בצורה שהביאה
לכך שאנשים אהבו אותו וגם ידעו שמאחורי דבריו יש הרבה חשיבה ויכולת.
עוד בארצות הברית הרכיבו את רשימות הטייסים לשתי הטייסות הראשונות של הפאנטום.
החלוקה מי הולך ל־96 ומי הולך ל-102, היתה למעשה בידינו. הייתי ממש מאושר כששיבצו
את אהוד אצלי ולא בטייסת השנייה. יורם אגמון היה סמ״ט א׳ של חץ, ואהוד היה סמ״ט
אי שלי.
חזרנו ארצה בעיצומה של מלחמת ההתשה. זו היתה תקופה מאוד קשה. פתחנו את הטייסת
הראשונה, טייסת 102, בספטמבר, שם הדרכנו וטסנו עד פתיחת טייסת 96 בנובמבר. נוצר
מצב שההכשרה של הטייסים והנווטים נעשתה במקביל ללחימה ובאותו זמן היה גם צריך
לבנות את הטייסת. מיד פתחנו קורס הסבה, הדרכה לטייסי פאנטום ובו בזמן התחלנו לטוס
טיסות מבצעיות. המטוסים הגיעו ארבעה בכל חודש ולא היו לנו טייסים בשבילם. לקחנו
טייסים ותיקים ומנוסים למשימה הזו ועשינו להם הסבה. כל הנווטים היו צעירים לגמרי,
שבאו ישר מבית ספר לטיסה ובכלל לא ידעו עוד איך להכשיר אותם לפאנטום עד אז.
בדיוק בתקופה הזו היתה הנטישה הראשונה של אהוד, כאשר הוא נטש פאנטום יחד עם
שאול לוי אחרי משימה בירדן ונפצע. הוא נטש באיזור עין גדי, שבר את הרגל והיה בגבס
בלי יכולת לטוס כשלושה חודשים. זו היתה האבידה הראשונה של פאנטום מאז שהגענו
ארצה. בתור סמ״ט א׳, אהוד לא לקח פסק זמן לעצמו. הוא התחיל מיד לבוא לטייסת והמשיך
132
