אהוד שלי
טיפין ובינתיים כולנו טסנו בחצור. כך יצא לי לטוס פעם אחת עם אהוד. זו היתה טיסה
היסטורית, כי בה הפיל פאנטום בפעם הראשונה מטוס מיג מצרי. היה קרב אוויר עם
מיגים מצריים ואהוד, כלומר אנחנו, היפלנו מיג מצרי, שזו היתה למעשה ההפלה הראשונה
של פאנטום ישראלי בארץ.
זה היה קרב שטסנו בו נמוך מאוד בדרום סיני. עשו מין מארב: מטוסי מיראז׳ טסו בגובה,
פטרלו לאורך תעלת סואץ ומשכו אליהם את המיגים ואז חדרנו עם הפאנטום בגובה מאוד
נמוך, חצינו את הזרוע של ים סוף והגענו לאיזור שבו התנהל הקרב הזה. שם משכנו לגובה,
התיישבנו מאחורי מיג ואהוד שחרר טיל אינפרה־רד. הטיל פגע במיג, הטייס צנח והמטוס
נפל. בקרבות האלה הפילו טייסים של המיראז׳ים עוד מספר מיגים ואז קיבלנו הוראה
לחזור הביתה. זו למעשה היתה הטיסה היחידה שלי עם אהוד, טיסה כזו שיש בה אירוע
היסטורי.
כשהוקמה הטייסת, טסתי רוב הזמן עם מפקד הטייסת, אביהו בן נון. כשהתחלנו את
הפצצות העומק במצרים, כל הגיחות שלי היו איתו.
במרץ-אפריל 0791 מינו אותי כאחראי על קבוצת טייסים שיצאה להשתלם בסימולטור
שהיה הכי זמין אז, והוא היה באיראן, בטהרן. אלה היו עדיין ימי השאח והיו יחסים מאוד
טובים בין המדינות. בקבוצה הזו, העוזר שלי היה אהוד. יצאתי לפניו, להכין את התנאים
והייתי באיראן קרוב ל-02 יום. התכנית היתה שאנחנו נתחלק ונתחלף במשימה בינינו,
שנינו נדריך בסימולטור, כל פעם עם מספר חניכים. גרנו שם במלון של יהודי אחד בלב
טהרן ובסופו של הקורס עשינו יחד טיול לים הכספי.
כשחזרנו ארצה מינו אותי לדרגת סגן אלוף והעבירו אותי מהטייסת למטה. אמרתי: ״אני
מוכן לעבור למטה, בתנאי שאמשיך לטוס בחיל האוויר״. הייתי קופץ כל פעם לטיסות
בטייסת ובאחת הטיסות נפלתי בשבי במצרים וגם נפצעתי קשה.
אהוד לאחר טי סת הסולו הראשון על הפאנטום בארה״ב
137
