חברים להכשרה בארצות הברית
אחיקר איל)לוס(
לוס, נכה מפציעתו בעת שנטש ונפל בשבי במצרים, עלה לחדר
שבקומה השנייה של ביתי במאמץ רב.
העבודה
הכרתי את אהוד לפני מלחמת ששת הימים, כאשר הייתי נווט בטייסת ווטורים ברמת דוד
ואהוד היה באותה תקופה טייס על מיראז׳, אלה היו שתי טייסות שונות ומגע בין הטייסים
כמעט לא התקיים. בנוסף לזה, תוך כדי הטיסות שלי ברמת דוד מלאתי אז גם כל מיני
תפקידים במטה ולמדתי באוניברסיטה בתל אביב, כך שהמגעים שלי עם שאר הטייסים
בבסיס היו מעטים. אני גם בהרבה מבוגר מאהוד, כמובן, כך שההכרות בינינו היתה
מצומצמת. אבל היינו נפגשים לעיתים בחדר אוכל, או באירועים ואת שמו שמעתי, היות
ויצא לו שם של טייס מעולה. טייס מעולה נמדד ברמת הטיסה, ביכולת הטיסה בקרבות
אוויר, ביכולת ירי במטרות אוויר-אוויר או אוויר-קרקע. יודעים מיהו הטייס שמנצח בקרבות
אוויר, מי פחות ומי יותר.
אחרי מלחמת ששת הימים ואחרי שגמרתי את לימודי באוניברסיטה, התחילו לאסוף קבוצה
לנסוע לארצות הברית ללמוד על הפאנטום והכניסו אותי בצוות בין עשרת החבריה. במהלך
ההכשרה טסתי לרוב עם חץ, כי אני הייתי
הנווט הבכיר בצוות. שם לא יצא לי לטוס
עם אהוד. אבל מתוך הסיפורים שסיפרו
המדריכים האמריקאים שלנו, הסתבר
שאהוד תמיד מנצח אותם בקרבות אוויר.
מדריכים אלה, שלימדו אותנו את המטוס,
איך לתפעל אותו ואיך לטוס איתו - היו
טייסים בעלי ניסיון קרבי שחזרו מקרבות
בוייטנאם. ואהוד היה תמיד מנצח אותם
בקרבות אוויר! יצא לו שם כזה.
אבל גם בארצות הברית לא היינו קרובים.
מבחינת המגורים, כל אחד מאיתנו גר
בדירה שמצא לעצמו, אהוד ומשפחתו גרו
בעיירה אחרת ולא היינו בשכנות כלל.
המגע היחידי בינינו היה כאשר המשפחות
שלנו נפגשו באירועים. נהגנו לצאת יחד
לטיולים ואני זוכר שיצאנו לסן פרנציסקו
שתי המשפחות, של אהוד ושלי. זה היה המגע האישי בינינו.
כשחזרנו ארצה חילקו את הקבוצה הזו לשתיים, כאשר קבוצה אחת נועדה להקים את
טייסת הפאנטום בחצור והשנייה, את הטייסת ברמת דוד, שנקראה טייסת 96. אגב, זה גם
מספר הטייסת שהיתה במלחמת השחרור טייסת ה-718, שאני עוד הספקתי לטוס בה בחיל
האוויר בשנות החמישים. אם כן, אני הגעתי לרמת דוד, אבל המטוסים הגיעו ארצה טיפין
עשרת חברי המשלחת
לקליטת הפאנטום, בביקור
במפעל בארה״ב
136
