אהוד שלי
ילדים והיו לו תפקידים. הוא גם פעם נטש מטוס עם שאול לוי והיה פצוע. לא הייתי כל
כך ניידת עם ארבעה ילדים, כמובן, אבל היו קשרים בינינו.
סוף הסיפור בשבילי הוא שבעצם ביום שבת, כשפרצה המלחמה ב-2 אחרי הצהריים, הודיעו
לי שחנן, בן דוד של רמי ממשמר העמק, נהרג ברמה וביום ראשון זוריק וגיורא באו להגיד
לי על יורם אחי, שנפל כטייס... בהתחלה זוריק אמר לי על יורם, ואחר כך הוא הוסיף - ״וגם
אהוד ושאול״...
ואני אמרתי: ״די, יותר אני לא יכולה לשמוע כלום!״
שגם אהוד! זה היה בלתי יאומן, בלתי אפשרי לעכל. הורדתי מסך.
יומיים אחרי שאהוד נעדר, כלומר עוד לא אמרו אפילו שהוא נהרג וגם יורם כבר לא היה,
טובה באה לביקור אצלי בהזורע. ישבנו אצל אמא שלי. לא הבנתי מאיפה יש לה הכוח לבוא
אלי בכלל, אבל היא היתה מאובנת לגמרי, מה שכמובן הבנתי.
אני לא זוכרת מה היה עם טובה כשרמי חזר, אם היא באה לבקר אותנו או לא. הייתי
מתקשרת למעגן מיכאל לפעמים, אבל לא היינו בקשר. אנחנו היינו עסוקים פשוט בהישרדות
אז, אחרי יום כיפור וגם היא.
בפעם האחרונה טובה באה אלי לשבעה אחרי שארז, הבן הצעיר שלנו, מת. זה היה הלם
הפתעה כזה בשבילי, ואמרתי: ״טובה!״
היא ענתה: ״מה חשבת, שאלייך אני יכולה לא לבוא כשדבר כזה קורה׳״
פתאום שוב הבנתי מה שאני בעצם יודעת, שעם אהוד וטובה יש בחיינו קשר ריגשי כזה
שלא משנה אם נפגשים או לא, יש משהו כל כך חי וחם, שתמיד קיים. היום כבר רק עם
טובה, כמובן...
143
