אהוד שלי
ולמצות את הכול ולהעניק לאחרים. לא פלא שהוא נשאב כלפי
מעלה כשהיה צריך להקים את טייסות הפאנטום, הוא היה בין
הראשונים שנבחרו למשימה.
היה לי עוד מפגש עם אהוד אחרי כמה שנים. היה נוהג שפעם
לתקופה, כשהיה מצב יותר רגוע, עשה חיל האוויר קורס מתקדם,
קראו לזה קורס מבנ״ים, מובילים בכירים. בכל טייסת יש מובילי
זוג או רביעייה, שנותנים תדריכים ומעבירים או בונים את תורת
הלחימה, מתחקרים אותה. המטרה היתה לאסוף קבוצה של אנשים
כאלה ולחשוב! שלא תהיה סטגנציה, שהדברים ישכחו וננוח על
הזרים. לאחר שלושה קורסים כאלה כטייסות דרומיות, הטילו עלי
לערוך קורס כזה בצפון, ברמת דוד. נתנו לי יד חופשית לבחור מה
אני רוצה שיהיה הנושא המרכזי. עמדתי על כך שאהוד יהיה בקורס.
ידעתי שאם אנחנו רוצים קורס ברמה, קורס של חשיבה, יצירתיות,
ביקורת - אהוד היה נחוץ. הוא היה עוד צעיר יחסית, אבל דרשתי
שישתתף.
הקורס נמשך ארבעה חודשים. זו היתה תקופה שהיינו יותר קרובים.
עשינו תכנית אמוני יום ולילה וגם דיונים, נפגשנו עם אנשים בכירים
בצמרת של חיל האוויר וצה״ל, התעסקנו בדברים יותר מחקריים,
טכניים, עם אנשי אמל״ח. היתה לנו אפשרות לצאת משגרת היומיום
ולטפל יותר בנושאים שאני חשבתי שהם חשובים - שיטת תקיפה,
התאמת חימוש למטרות. אפשר היה להתאמן בדברים יותר חריגים,
וגם לבקש אישורים לרדת ממגבלות מסויימות, בגלל שזו היתה
רמה יותר גבוהה של אנשים. זה מה שקורס כזה נותן, קצת חופש אקדמי ומבצעי. כל אלה
שבאו לקורס נעשו אחר כך תתי אלופים ומפקדי בסיסים, כי הם היו טובים. אבל בתוך
הטובים, יש גם טובים מאוד ובולטים. אהוד היה מהבולטים.
אהוד השאיר עלי רושם גם בצניעות שלו, בשקט שלו, באדיבותו. אולי לא מתאים לטייס
קרב להיות אדיב. אבל אהוד היה פשוט בן אדם, התרשמתי מה״בנאדמיות״ שלו. יש כאלה
שהיו יותר צעקנים, תמיד מגיבים! יש כאלה שיושבים בשקט, וכאשר הם מדברים, פתאום
מושלך הס. ואתה רואה: יש מה לשמוע. מצד אחד הוא היה שקט, מצד שני הרגשת שיש
פצצת אטום בפנים. אין דבר שימנע ממנו. ובאמת, הוא התקדם, היה גם בקרב הצפוניים,
גם בקרב הדרומיים, גם עם אנשי מחקר, תמיד היה אחד שיכולת לסמוך עליו.
אחר כך, נפגשתי עם אהוד כשחיל האוויר פיתח טיל אוויר-אוויר שקראו לו שפריר 1 ושפריר
2. השפריר 2 יוצר כמעט כולו בארץ. הטילו על אהוד להיות זה שיורה את הטיל בניסוי.
הוא עבד עם המפעל המפתח. היה צריך לעזור למפתחי הטיל לראות איך זה נראה בפעולה.
אהוד טס במיראז׳ וירה את הטילים על מטרה דמויית מטוס. כשעושים ניסוי יש לפתוח
את המעטפת, כלומר לטוס בגובה נמוך וגבוה מהרגיל ובמהירויות שונות, כדי לבדוק את
כל המצבים ולראות שזה פוגע. תפקידו היה לא רק לתת לחיצה בכפתור, אלא גם להגיד
מה ראית, מה חשבת, מה שמעת, איך זה נראה לך מפה - קצת יותר מהדרישות שמונחות
על כתפיו של טייס רגיל, אלף ואחד דברים שהם לא עניין של יום יום.
על מטוסי הטייסת שלנו הטילו לגרור מטרה לטילים האלה וזה היה תפקידי. על צד אחד
שהיתה בו מטרה דמויית מטוס שנגררה בכבל
winch ,
בכנף המטוס תלו מתקן, מגלל
שהשתרך כ-4 ק״מ אחרי המטוס ועל מטרה זו ירה אהוד את הטילים. עשינו עשרות טיסות
פ נ ט ו ם ב ע ת ת ד ל ו ק באוויר
125
