מזווית הראייה של מפקדים
שלט בזה די מהר.
״איך אתה יודעי״
הוא היה אומר: ״אני לומד בבית. אהוד כבר יודע את הכול!״
יוסי מאוד שיתף את הבית. אהוד היה ילד, עדיין לא בתיכון לדעתי, והוא כבר ידע את כל
הבדיקות במטוס! גם אבא שלו ידע כבר כמה צילינדרים יש במנוע ומה עושים עם הרגל,
ומה עושים עם היד. הוא הכיר גם את כל הבדיחות של הקורס, ידע מה חושבים על זה ומה
ההוא אמר. כיון שיוסי אהב לספר ולהסביר, אהוד ליווה אותנו. לא באחד לאחד, אלא במין
הוא היה על ידינו כל הזמן.
;
השראה
כשהוא גמר בית ספר תיכון, היה ברור שהוא הולך לקורס טיס )אם כי לא היה ברור אם
הוא יתקבל או לא, כמובן(. בטבעיות הוא נכנס לקורס והצליח בו יפה מאוד.
אם יוסי הוא ג׳ינג׳י כזה, איש פינות, מגיב מיד וחזק, ביקורתי, אהוד היה יותר שקט. אצלו
הפינות היו הרבה יותר מעוגלות. תמיד היה לו חצי חיוך. על פניו ראית מה הוא חושב.
כשעלה משהו לדיון, הוא לא היה תוקע תשובה, הוא היה חושב. תשובתו היתה תמיד
מחושבת.
עבור אהוד, הטיסה היתה חלק טבעי מהוויתו, הוא עשה את זה טוב. לדעתי הוא היה טייס
יותר טוב מיוסי, ויוסי היה גם כן טייס מצוין. בכושר הטסה, לאהוד היתה הטסה טבעית.
טייס טוב או לא טוב, זה לא רק איך הוא לומד ומטיס ומוציא מהמטוס את כל מה שאפשר.
יוסי תמיד עבר קצת את המגבלות, תמיד היה קצת יותר. אצל אהוד הכול היה יותר רגוע.
הוא היה משיג הכול בלי לעבור גבולות. רבים מאיתנו נהגו לעבור מגבלה זו או אחרת
בטיסה. אצל אהוד זה היה יותר בתוך התחום. הוא ידע לראות דברים קדימה. הוא טס
מאוד מדוייק, מאוד עדין, אבל בחריפות שקשה היה להתמודד נגדו, בעיקר בקרבות, במקום
שהיה צריך להוציא מהמטוס את הכול. בעוד שאצל יוסי זה היה כמו הופ )בעוצמה(, בתנועות
חזקות, אצל אהוד זה זרם, כאילו הוא חלק מהמערכת, כאילו הוא נולד בתוכה.
אהוד היה מוכן לשמוע ביקורת ולא רק מהשפה ולחוץ. הוא למד מאחרים. בהשוואה לקבוצת
בני גילו, תמיד הרגשת אותו קדימה לפני המחנה. כללית, אהוד היה אדם חושב, עם
אינטואיציה מאוד נכונה. הוא היה סקרן וחקרן, אבל היה שקט, לא היה שולף והיה ישר
מאוד עם עצמו. גם הקשר שלו עם טובה היה דבר יותר מופנם, יותר פרטי. כשכולם נטו
לגור בבסיס, הוא גר איתה בקיבוץ. גם את מלחמותיו הוא עשה יותר בשקט.
כשמפזרים קורס אחרי שהוא גומר, יודעים מי ומי החניכים, וכל אחד רוצה למשוך אליו
את היותר בולטים, יותר כשרונים, כי חניך כזה מפרה את היחידה. יש כאלה שמגיעים
ופתאום מעלים את הרמה. אם יש לך בעיה, אתה חי איתה ומתרגל אליה ופתאום מגיע
אחד והוא יודע איך לפתור אותה! אהוד היה כזה. לכן תמיד כשנגמרו קורסים, כשהוא היה
בין הגומרים, רצו אותו במקומות שונים. והוא באמת הלך קדימה. למעשה הוא התקדם
בתחום הטיסתי יותר מהר מיוסי, אבל יוסי עשה פסק זמן מרצונו כשהוא הלך ללמוד
בטכניון.
לי לא היה קשר ישיר עם אהוד, למעט תקופה שהוא שרת בטייסת שאני פיקדתי עליה
ברמת דוד. אהוד היה בחור נאה, גדול. אהבו אותו מאוד. כמפקדו ראיתי שהיה לו כושר
של ביצועי מטוס גבוהים מאוד. כשהוא היה בטייסת התכוננו למלחמה יחד - זו היתה
מלחמת ששת הימים. ביום הראשון למלחמה נפגעתי, נטשתי ושברתי את הרגל. שכבתי,
הייתי פצוע. גם הוא יום אחד נטש במלחמה והמשיך. הוא זכה גם להפיל מטוס אויב. הוא
הוצב גם להטיס את המיג-71 ולא כי מישהו עשה לו טובה, אלא היה חשוב לחיל האוויר
ללמוד מה שניתן ללמוד מהמיג, על מנת להשיג כמה צעדים קדימה. ידעו שאהוד ידע ללמוד
124
