חברים להכשרה בארצות הברית
לבית חולים, כבר ירדו לי המים, התחילו להכין אותי והיה
ברור שאני נשארת שם עד הלידה. בין היתר האחות אמרה:
״זה עוד יקח זמן. בואי, תני לי את הבגדים, אני אקח את
החבילה ואתן אותה לבעלך שמחכה בחוץ״.
זה היה המשבר שלי! בפעם הראשונה נשברתי מהעובדה שרמי
ישב בשבי במצרים ואז לא ידענו עליו עוד שום דבר, חוץ
מהצילום ששלחו בהתחלה. זה היה כבר אחרי שגולדווסר נהרג
להם בחקירות ואת שוחט החזירו פצוע קשה, נאצר הודיע
שלעולם לא יחזיר אותם ועל רמי לא ידענו כלום. זה היה
המצב בימים ההם.
התחלתי נורא לבכות, והאחות נבהלה ושאלה: ״מה קרה, מה
קרה״?
אמרתי: ״זה לא בעלי, הבעל שלי יושב בשבי במצרים. זה אהוד
החבר הכי טוב שלי, והוא דואג לי״.
אני זוכרת שהיא הביאה לאהוד את החפצים שלי, ואהוד אמר:
״אני מוכרח עוד פעם לראות את נורית״ ועמד בדלת. כך אני
)בובה קצת(.
זוכרת אותו, עומד בדלת ואומר: ״נורית, יהיה בסדר. והוא הלך״
הוא עצמו מאוד פחד מבית חולים. הוא ביקש שחס וחלילה לא אלד במטוס או באוטו
שלו...
בפעם הבאה, אחרי שהתאומות יצאו, למחרת, טובה ואהוד מגיעים אלי לחדר וטובה אומרת:
״אהוד, אתה זוכר מה היא הבטיחה לי. את מי אני מקבלת?״)צחוק(
אחר כך תקופה מאוד ארוכה אני קודם כל זוכרת את טובה, היה לה ניסיון של מטפלת
תינוקות. דליה נולדה בלידה רגילה ולדגנית היתה לידת עכוז עם שבר בעצם הבריח וקשרו
לה את היד. היה צריך לרחוץ אותה בזהירות. כל יום טובה היתה נכנסת לעזור לי לרחוץ
את דגנית ואהוד גם כן נכנס כל ערב לראות אם הכול בסדר.
לאורך כל השנה שהייתי שם עד שחזרתי להזורע, הם היו אנשים ש... בכל המובנים, ממש
כאילו גרנו שם יחד. הדבר שהכי אפיין את אהוד זו הרגישות הכול כך מיוחדת שלו כאדם.
היינו שם שלוש נשים שבעליהן בשבי, היתה רוח׳לה שבעלה נפל בסוריה, דליה זמיר שבעלה
היה במצרים וגם אני. כולם היו מאוד מבואסים מכמות השבויים שנפלו לנו. אהוד היה
היחידי שבכל פעם שהייתי מוזמנת למשהו, אם הייתי צריכה להגיע לאן שהוא, תמיד שאל
אם יש לי סידור, הסעה, אם אני צריכה עזרה. ואם הוא לא היה יכול, היה שולח את טובה.
גם אחרים ניסו לעזור. אני זוכרת שאמרתי אז לרוחילה שאם אני עכשיו אמות, שיכתבו
״מתה מעודף תשומת לב של אנשים טובים״. כבר לא יכולתי לשאת את טוב הלב סביבי.
אבל את אהוד - כן, הוא היה מין נשמה כזו.
אהוד היה משהו נחמד שקשה לתאר אותו, לב זהב כזה! אני זוכרת בבירור את הפרצוף
המחייך הטוב הזה של אהוד, כשהוא היה נכנס, זה היה... ממש הרגשתי שהוא רוצה לעזור
לי, לעשות לי משהו טוב, עם עדינות, רגישות כזו! עד היום, מדי פעם כשאני צריכה להגן
על הטייסים, שאומרים עליהם שהם מתנשאים ויהירים, אני אומרת: ״אל תכלילו, אני
מכירה כמה אחרים, קודם כל יש לי במשפחה, ואני מכירה את אהוד, ואת... )מונה שמות
של טייסים אחדים(, יש המון טיפוסים שונים לגמרי״. באהוד היו הצניעות והשקט, ויחד
עם זה ידעתי שמקצועית הוא טייס משכמו ומעלה. תמיד אמרו את זה, גם במשלחת.
כשחזרתי להזורע, אחרי שנה, הקשר די נותק, כי בינתיים גם לאהוד ולטובה כבר היו שני
אהוד ורמי
142
