ידידות
מעבר למה שאני יכול לספר על אהוד כטייס, היכרנו גם מהשיכון, מהמשפחות שלנו על
הדשא. כאן אהוד היה האבא. הוא היה גאה בארנון ובעודד ואהב תמיד לחזור הביתה
אליהם. הוא היה מאוד מצפה לשובו הביתה אל הילדים. אני בטוח שהילדים חשו בזה
ואולי גם זוכרים משהו.
אהוד היה איש חביב וחמוד, נעים להתרועע איתו. הוא היה פשוט נפלא. ברור שאחרי כל
כך הרבה שנים זוכרים בעיקר דברים חיוביים. אם את לוחצת עלי לחפש איזו מגרעת באהוד,
הייתי מספר שהוא היה פדנט וחם מזג. הוא היה מאוד מסודר בהופעה )בהדגשה(, מגוהץ,
נקי והיה מופיע פיקס. גם המשרד והשולחן שלו היו מאוד מסודרים, וכך הוא גם טס. את
זה הוא דרש גם מסביבתו, מפיקודיו ואם הם לא עמדו בדרישה, הוא היה לפעמים מתעצבן
ומתפרץ. לי זה לא קרה, רק להפך. הוא דרש מאחרים לעשות את הדברים בצורה מדויקת
כמו שהוא יכול היה לעשותם.
זה קשור להבנה שלי על ההתרסקות שלו. עד היום לא יודעים מה בדיוק קרה לו. זו היתה
משימה מאוד קשה, כי המודיעין היה לקוי, בין היתר בגלל שהם הסיטו משימה ממצרים
לצפון והלכו לתקוף בסוריה מערכות טילים, שהיו ניידים ולא מוכרים היטב במזרח התיכון.
בגלל החששות הכבדים לגורל הצפון, הקרוב יותר ללב הארץ והדיבורים על ״חורבן בית
שלישי״, חיסול הטילים הפך להיות משימה בעלת עדיפות ראשונה במערכה.
כך גם אהוד הבין את חשיבות המשימה. יכול להיות שהוא הופל, אבל לדעתי קרה משהו
אחר. נראה לי כי כשהוא התרומם לפני התקיפה, הוא גילה שהמטרה איננה במקום שהוא
ציפה, אבל תוך כדי הצלילה הוא ראה אותה במקום החדש, לאן שהיא הוזזה ובהיותו
אמביציוני, פרפקציוניסט ולא יכול לחזור בלי תוצאה - הוא נכנס לתקיפה למרות הקושי
הגדול במשימה. לאחרונה ראיתי סרט על הפצצת הכור העיראקי ושם סיפרו הטייסים
שבעיניהם, הפשלה הגדולה היתה לא לפגוע במטרה,• במקרה כזה, עדיף כבר שלא לחזור,
כך הם סיפרו... המשפט הזה הוא די נכון, במצבים מסוימים. כשעומדת לפניך משימה מאוד
איכותית, בעלת חשיבות עליונה ואתה נבחרת לבצע אותה - אתה מצפה מעצמך להצליח.
גם כל אלה שהכשירו אותך, מצפים ממך לכך. נוצר מצב, כמו זה שסיפרו עליו בסרט, שאתה
יותר דואג מה יקרה אם לא תפגע במטרה, מאשר חושש מההסתכנות שלך. זה לחץ חברתי
חזק מאוד שישנו בקבוצה שאנחנו מגדלים והוא מופנם אצל כל אחד ואחד.
כששמעתי את המשפט הזה בסרט, גם אני התחברתי אליו. אדם פרפקציוניסט כמו אהוד,
שכל דבר הוא עשה טוב, אם הוא לא מצא את המטרה - היה חוזר אבל וחפוי ראש. אבל
אם הוא מצא אותה ולא פגע בה )צוחק במרירות(... זה מעורר אמביציה מעבר... אני לא
רוצה להגיד מעבר לנדרש, כי זה נדרש באותו רגע, אבל זה לא מצוי. אני נוטה לחשוב כי
זה מה שקרה לאהוד, אם כי אין לזה הוכחה אולי העובדה שהוא נפל ממש קרוב למטרה
תומכת בהשערתי...
נשאר לי קשר מאוד מיוחד עם המשפחות של הנופלים, גם עם אלה של אשר ושל נפתלי.
במשפחת חנקין, יוסי ואהוד היו מאוד קשורים בתור אחים. אהוד היה האח ״הקטן״ שלו,
לא ״הצעיר״. מכל המפגשים אחר כך, נראה לי כי מכל המשפחה, יוסי לקח את זה הכי
קשה. רואים את זה עליו והוא גם אומר כך.
המון אנשים ממכריי נפלו בחיל האוויר, אבל אני יכול להגיד שלפחות בנושא התאונות
מאוד השתפרנו. זו עבודה של שנים, יעד אוטופי שחיל האוויר שם לעצמו, להקטין את
התאונות, וזה הצליח. כמעט לא מאבדים יותר אנשים בתאונות, לפחות לכך הגענו.
120
