אהוד שלי
כילד, אהוד גם לא היה כריזמטי. אי אפשר להגיד שהיה נחבא אל הכלים, אבל הוא לא היה
שובב והיה שקט בין הילדים. עם זאת, לאחרונה קראתי חיבורים שהוא כתב בתיכון, והם
לא רעים כלל.
מכל מקום, כשאהוד הלך לקורס טיס התרחש מהפך גדול בחייו. אהוד בבית הספר, בילדות
או בבית - ואהוד בצבא, בחיל האוויר, הם שני אנשים שונים לגמרי. בכל דבר שהוא עשה
בצבא הוא היה הטוב מכולם.
אהוד ויוסי
בתור בחורים צעירים היה ביני לבין אהוד קשר עמוק ביותר, קשר כזה )מראה תנועה של
שתי ידיים משולבות יחד(. קשה להסביר קשר כזה, קשה להבין. אהוד ואני היינו כמו אחד,
לא היינו שניים אלא אחד עם השני, זה בתוך זה. בכל מכל כל. לא ידענו מה של מי בכלל.
מהרגע שאהוד איננו, אני חש כאדם שחסרה לו יד ימינו. ושלושים שנה כבר זה כך!
בעוד שאני הגעתי לחיל האוויר די במקרה, אהוד הגיע ברצון עז בעקבותי. אני גוייסתי ב-8
באוגוסט 4591. לא היתה לי שום נטייה או התעניינות בטיסה באו טייסים לבסיס קליטה
ומיון ולקחו קבוצה של טירונים לחצור. שם זימנו לנו פגישה במועדון הקצינים עם טייסים,
ניסו לשכנע אותנו שנלך לקורס טיס, וכך היה.
לא הייתי משוגע לטיס כלל. אגב, דעה רווחת בחיל האוויר
שאם יבואו שני אנשים ברמה זהה, אחד משוגע לטיס ואחד
לא, סיכוייו של השני יהיו גדולים יותר. חניך כזה איננו
במתח כל הזמן, איננו פוחד כל הזמן מהבחינה של מחר,
ומה יהיה אם יודח ולכן הוא מסיים את הקורס ביתר קלות.
בניגוד אלי, אהוד היה משוגע לטיס. הוא מאוד הושפע ממני
והיה ברור שהוא מתנדב לקורס טיס, בגלל שאחיו הגדול
היה טייס. זה התבטא בכל מיני דרכים. למשל, כשאהוד
היה בן 61 או 71, ביום שישי אחד הייתי צריך להגיע מתל
נוף לאימון השבועי בטייסת שלי ברמת דוד, ולקחתי לשם
כך מטוס קל מבית הספר לטיסה. )היום זה לא היה קורה
כבר(. בבוקר, בשעה שלומדים בבית הספר בנתניה, עשיתי
כל מיני תרגילים מעל בית הספר של אהוד. בסביבות שעה
11, כשחזרתי מהגיחה השנייה שלי ברמת דוד, ראיתי את
אהוד יושב על המדרגות של הטייסת. אהוד הרגיש שהוא
יודע היטב מה זה חיל אוויר, ומה זה הצבות חירום )הצ״ח(
של יום שישי, והחליט שבאתי לסמן לו בבית הספר ולקרוא
לו שהוא יבוא לרמת דוד. והנה הוא בא!
כשהייתי טייס צעיר ואהוד היה נער, היו זמני• אחרים בחיל
האוויר. היה בלגן, כמו בפלמ״ח. בפעמים שטסתי במטוס
מעל נתניה, נהגתי לבצע סיבובים מעל הבית ואם זה היה
בלילה, מישהו בחדר היה מסמן לי באמצעות הדלקה וכיבוי
של אורות שהם רואים אותי. אני יודע שאבא, אמא ואהוד
רבו ביניהם, מי יהיה זה שייכנס הביתה להדליק ולכבות
את האור, בעוד ששני האחרים יעמדו במרפסת להסתכל
במטוס.
אהוד
בשנת 5591
25
